העיר, האביב ובתם היפה של הכוכבים

לילה עטף את העיר הגדולה. סירנות יללו וצופרים צפצפוּ. אורות אדומים של אחורי מכוניות ריצדו למטה ברחוב, מנוקדים בירוק של רמזורים ובפנסים צהובים. קצוות גורדי השחקים נבלעו בעננים כבדים וגשם ירד על כל העיר הזו. אנחנו שתקנו על מיטה בקומה גבוהה, הרחק מעל האדמה. האזנו להלמות הרוח ולנקישת טיפות המים בזגוגית החלון. בארבע לפנות בוקר…

מודעות פרסומת

הפרק אודות ציפור הקרדינל

יום אחד כשזה יסתיים וזה יסתיים יום אחד כי כל הדברים מגיעים לסופם, אקרא לו בשמו: הפרק אודות ציפור הקרדינל בתוך קרום של אדישות חיוורת היו נוצותיה הבוהקות התגלמותו בבשר של לב קרח פועם. בימים שיבואו, צלמית הציפור תגרום לרוחי לעלוץ בזכרונותיה ואלו יפרשו בה כמניפה מהודרת מארצות נכר: גבעות של שדות ויערות, בתי חווה…

מיס שירלי ומאורעות ניסן

במולדת הרחוקה מכירים אותי חבריי ובני משפחתי כ-שירלי, שירלוּש או פשוט ״שׁין״, אך כאן בארצות הברית של אמריקה, אני ידועה בעיקר כ״מיס שירלי״. בשל נטייה תרבותית שאחיזתה איתנה, מציגות אותי האמהות בפני ילדיהן בכינוי זה ועל אף שניסיתי להפר את רוע הגזירה והפצרתי באמהות ובילדיהן לפנות אליי בשמי הפרטי בלבד, התבצרו הללו בעמדתם ופרט לילד…

שלגי מרס ונופי הזכרון

לפני כשבועיים, מעוּדדת ממה שנראה כסימנים מבטיחים של אביב בפתח, כתבתי לסיליה מגן הירק הודעה. הנה חלף לו החורף, כך כתבתי לה, ואנו נשמח לשוב ולהתנדב בגן הירק כפי שעשינו עד לראשית החורף. לאחר דממה ממושכת ענתה לי סיליה וכתבה שרק השבוע חזרה לעבוד בגן הירק והיא סוּפּר עסוקה (כך במקור) בסגירת פערי העשייה שהתהוו…

רוחות השינוי

ביום בהיר ומושלג שכבתי על הספה וקרני השמש הרכה לטפו את פניי מבעד לזגוגיות החלון. טליה ולביא שחקו בסמוך וקולותיהם הדקים זימרו שירים חסרי פשר שהביאו אותי אל סף השינה. אז הייתי בבית של סבתי וסבי בחולון וגם לביא וטליה היו איתי. הבית היה ריק והכיסאות בפינת האוכל היו הפוכים על השולחן הגדול. מישהו ניקה…

עיטים, מרמיטות ושובו של האביב

באיטיות מופלגת נסדק מעטה החורף ובין הסדקים עולה ומבצבץ האביב. טוב, לא ממש מבצבץ, אבל כבר החלה מקננת בנו התקווה, שכן הטמפרטורות השתפרו בעליל, ממינוס דו ספרתי למינוס חד ספרתי ולעיתים אף למספרים חיוביים, אפילו חיוביים ביותר. היום בדרך הביתה הבחנו, לראשונה מאז שלהי הסתיו, בגראונדהוג, הלא הוא ה-woodchuck המפורסם (בעברית שמו מרמיטה) שחצה בזריזות…

ארבעים וארבע שנים

חורף קר, מושלג, קפוא ולאחר מכן גשום. בתוכו אני חוגגת את מניין שנותיי. לאי הזעיר במרכז נהר הברנדיוויין צורה של לב זהוב, שדוף מכפור. על גדותיו צומחים עצי הסיקמור. ענפיהם מזדקרים לבנים בוהקים אל מול שמי מתכת כבדים. ישבתי בסמוך לחלונות הזכוכית והבטתי. ראיתי את זוג האוהבים עטופים באהבתם כשניצבו לשפת המים הקודרים. הייתה זו…

את הנעשה אין להשיב

בשבת שחלפה ביקרתי בתערוכת ציורים של אדוארד מונק במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק. לראשונה ראיתי את יצירותיו, אז רק רישומים והדפסים, בתערוכה שהתקיימה במוזיאון תל אביב לפני כשלושים שנים. הייתי בת שש עשרה, פחות או יותר; ציירתי ללא הפסקה, אבל ידעתי מעט מאד על תולדות האמנות. ביקרתי בתערוכה עם חברתי הטובה והיא, שנולדה וגדלה בדנמרק, תרגמה…

לבן וצבעים נוספים

חזרנו אל הקור. קור עז, יציב ומממושך שזקני פנסילבניה אינם זוכרים כמותו וצעירי פנסילבניה חשים מרומים במידת מה, בייחוד אלו שנדדו לכאן ממדינות הצפון - ניו יורק, קונטיקט ושכנותיהן - בתקווה לעתיד חמים יותר לילדיהם. בינתיים עידו ואנוכי עוסקים במחקר השוואתי: מה מקפיא יותר את הנזלת באף, טיול בוקר עם מיקה במינוס שמונה או טיול…

נדודי חורף

יצאנו לדרך ביום שישי שלפני חג המולד. מפנסילבניה נסענו למרילנד, משם למערב וירג׳יניה וממנה לוירג׳יניה. הצמחייה השתנתה ככל שהדרמנו: העצים הגבוהים והעירומים והאשוחים פינו את מקומם לעצי אורן רבים יותר ויותר. ראינו צלבים גדולים, מקובצים בשלשות, הצלב המרכזי מתנשא מעל לשני הצלבים האחרים, תזכורת לצליבתו של ישו. הצלבים, גבוהים כעמודי טלפון, היו נעוצים באדמה בצדי…