משסיימה היערה את פריחתה, החלו פורחים ורדי הבר. עשרות ורדים לבנים ופשוטים ניצתו בתוך הירוק, דומים בצורתם לפרחי ורד הכלב אך קטנים מהם, ריחם המתוק נישא באוויר הגינה. בסמוך לערסל גילינו עץ תות שלבלב ועתה מבשילים פירותיו.

לפני כחודש הופיעו מלבנים גדולים ולבנים על ענפי העצים. במבט קרוב התבררו כרשתות קורים סבוכות ומלאות ביצים קטנטנות. מן הביצים בקעו זחלי האוהל, כך הם נקראים על שום צורתה היחודית של הרשת, הדומה לאוהל בד קטן. הזחלים רכים, נעימים למגע וחברותיים במידה מספקת בכדי לתפקד כחיית המחמד התורנית של ילדיי, שמלקטים אותם ונושאים אותם כה וכה. הם זוחלים בדשא, בשביל הגישה, במעלה המדרגות המובילות לבית ובין ענפי השיחים. מפעם לפעם מציץ לביא מבעד לדלת המטבח, כפות ידיו מושטות אליי ובתוכן מתפתל כדור זחלים והוא שואל, תמיד באותו מבט מיתמם, האם יוכל, רק הפעם, להניח את הזחלים בסלון ולשחק איתם בלגו.

* * *

את חגיגות הולדת היום החדש מציינות הציפורים בקריאותיהן, מלפני עלות השחר ובמהלך הבוקר, כך מדי יום ביומו. השעון המעורר בטלפון הנייד של עידו משמיע ציוצי ציפורים במשך דקות ארוכות (אך לשווא) ולעתים, מתוך דמדומי השינה, אני מתקשה להבדיל בין ציפורי הטלפון לציפורי המציאות, שזוהי להן שעת פעילות ענפה. לבסוף נפרדים הקולות בדעתי ואני מזדקפת במיטתי וקמה ופוסעת בשקט אל המטבח, בצמוד לקיר, בשולי רצפת הלינולאום, שכן הדריכה במרכזה מפיקה קול חריקה רם, וניגשת להכין לי כוס קפה.
מחוץ לדלת המטבח, במרכז הדשא, ניצב מתקן האכלה לציפורים. עם הגיענו לכאן, הביאו לנו בעלי הבית מתקן האכלה לציפורי שיר ועתה, עם בוא האביב, הופיע ג׳יי בעל הבית ובידיו מתקן נוסף ולו פתחים מאורכים וצרים עבור ציפורים קטנות וצהובות הקרויות: גולדן פינצ׳ז. אלו, אינן נאה בעיניהן אסופת הזרעונים הפשוטים הניתנת לכלל ציפורי השיר באשר הן והן, כלומר, הפינצ׳ז, ניזונות אך ורק מזרעונים שחורים מסוג מסוים. את הזרעונים שמים במתקן הייעודי שפתחיו מותאמים למקורן הזעיר. ואכן, מרגע שתלינו את המתקן החדש הופיעו הפינצ׳ז בגינתנו, צהוב ואפרפרה, זכר ונקבה, חגו סביב ולבסוף נחתו על שולי המתקן וניקרו בזרעונים. ואל יקל הדבר בעיניכם, שכן הפינצ׳ז, כך סיפר לי ג׳יי, אינן מתרצות לכל מתקן אלא בוררות בקפידה את מיקומו וכן את איכות וטריות המזון המוצע להן. אל מתקנו שלו, למשל, לא סרו כלל.

הימים חלפו ובערב אחד, מלאה הגינה יללות גורי חתולים שזה עתה נולדו. עידו ואנוכי שוטטנו בעקבות הקולות הדקים ולבסוף גילינו, על ענפי אחד העצים המחטניים, ציפור אפורה וארוכת זנב שמצייצת בקול כשל יללת גור חתולים. משסיפרתי על כך ללורה, אמה של ג׳יין, שלה ידע מעמיק בחיות ובצמחי האיזור, ענתה לי מיד שבוודאי נתקלנו ב-catbird, ציפור-חתול, הקרויה כך על שום ציוצה הייחודי, שהוליך אותנו שולל.

השבוע התגבר האביב וכשם שהיה החורף מתון בקרירותו (מינוס שבע ורק סופת שלגים אחת. בדיחה), כך מוגזם האביב בחומו, שנסק לשמונים מעלות פרנהייט ואף חצה את התשעים. מנוסים בימי חום כגון אלה, ארזנו תיכף ומיד מזון ומשקה ויצאנו לתור את נחלי האיזור.
נסענו לפרנץ׳ קריק, נחל הזורם בינות לסלעי ענק. עלמה דילגה בקלילות מסלע לסלע עם ידידתה החדשה ג׳יין ולביא, טליה ואנוכי נשרכנו מאחור – אני דחפתי אותם במעלה הסלעים ומיד עברתי קדימה והושטתי יד לעברם מן הסלע הבא. לבסוף נשמטנו מסלע חלקלק וקרסנו, על ישבנינו, לתוך המים הקרים. זעקות השבר דעכו אט אט ודממו לחלוטין אל מול גביעי הגלידה והעוגיות המסוכרות שרכשתי עבורם במאפייה שבכפר על גדות הנחל. נוטפי מים ישבנו מתחת לשמשיה במרפסת הקטנה, עם גלידות, חברים וקפה אמריקאי דלוח והשקפנו על הנחל.

ביום אחר נסענו ליער היברניה. היינו בו בראשית החורף והאגם היה אז קפוא למחצה. הטיול, במעילים, כפפות, כובעים וצעיפים, לא ארך זמן רב. עתה, יצאנו אל הירוק האביבי. בבריכה הקטנה שטו ברווזים ואפרוחיהם בשורה מתפתלת בין צמחי המים. שוב ירדנו אל נחל, אלא שהפעם הייתה זרימתו עדינה וסלעיו נוחים למרבץ. הילדים שכשכו במים הנעימים, החמים יותר ממימי הבניאס, בוודאי ממימי הדן ודומים בקרירותם לחצבני. מיקה רבצה בניחותא בין צמחי הגדה וליקטה על גופה קרציות מזדמנות. מי יודע, אולי נוכחותה הפרוותית סיפקה עניין ואתגר לקרציות המשתאות וכך, לראשונה, שבנו הביתה חפים מקרציות.

במהלך אותו שבוע חמים ומופלא, שאגב, פינה מקומו שלשום לימים אפרפרים וקרירים, נסענו לפארק אוונסבורג. הנחל בו רדוד לכל הדיעות, ורחב לדעתי בלבד, שכן בקנה מידה אמריקאי הוא צר למדי, על אף שרוחבו פי שלושה וארבעה מרוחבו של נהר הירדן. בתוכו ראינו נחש מים משייט ובפיו דג. עיבוי משונה במרכז גופו רמז לנו שאין זו ארוחתו הראשונה ליום זה. עלמה, טליה ולביא רדפו, ביחד עם ברוק, אלי וג׳יין, אחרי קרפד אומלל שניתן לו השם ״מר הפינגטון״ (ב-פ׳ דגושה). שוב ושוב חיבקוהו בתורות, מתחו את גפיו בכדי לבדוק את אורכו הכולל, הניחוהו במים בכדי לראות אותו מתנועע בחן קרפדי ובדיוק כשחשב שנמלט מגורלו האכזר, הרימו אותו שוב והרעיפו עליו חיבה. תחת שמש חמקמקה חזרו וצללו במים, עיטרו את ראשם ומותניהם באצות וניסו לתפוס דגים קטנים מקרקעית הנחל.
בבלאק רוק, שמורת טבע הקרובה לביתנו, ראינו נהר גדול ורחב, הרחנו פרחי בר נאים והאזנו לציוץ ציפורי השיר המקומיות. אך כל היופי הזה לא השתווה להשתאות שאחזה בנו בדקות שקדמו להגיענו לשמורה: בעודנו עוצרים בתמרור עצור, חצה את הכביש חתול. חתול אמיתי, ארבע רגליים, שפמפם וזנב, שחור ומדושן, מטופף לאיטו, חזיון נדיר שכמותו לא ראינו מזה חמישה חודשים. כאן אין חתולי אשפתות וחתולי פנסילבניה היוקרתיים ספונים בבתיהם ואינם, חס וחלילה, משוטטים ברחובות כחתולי ארץ הקודש.

ביום שישי אחר הצהרים, עדיין חם אך ענני גשם אפורים כבר החלו מתקבצים בפאתי מערב, נסענו למארש קריק סטייט פארק עם רבקה, ליאו ואוליבר. בפעם האחרונה שביקרנו באגם היו העצים קרחים והמים קרים מאד למגע. הפעם, נמלאה המדשאה כסאות מתקפלים ומשתזפים מכל הצבעים נחו בתוכם. על פני המים שטו סירות מפרש לבנות ואנו טבלנו בסמוך לגדה, ליקטנו חלוקי נחל ובנינו ארמונות בחול. בכף פלסטיק שמצאו על הדשא ניסו הילדים שוב ושוב לסנן זהב מקרקעית האגם, אך העלו רק חצץ ופירורי אספלט בידיהם.

את כל המילים הללו אני כותבת בשעה שאני ממתינה לטליה, החוגגת יום הולדת לג׳וני מגן הילדים באחד מאולמות ההתעמלות המקומיים. זוהי שעתם היפה של אולמות ההתעמלות, הפועלים ביעילות במהלך סופי השבוע בכדי לאפשר מספר רב ככל האפשר של חגיגות יום הולדת, שמשכן שעה וחצי בדיוק. הילדים מוכנסים מדלת אחת, קופצים ומשתוללים במגוון מתקנים מתנפחים, חבלים ובריכות כדורים, מובלים מבעד לדלת שנייה אל חדר צדדי בו מוגשים להם, מטעם המקום, מיני חטיפים ומיצים מתוקים ולבסוף מוחזרים להוריהם, שהמתינו על ספסלי מתכת בחדר הכניסה או נמלטו כל עוד נפשם בם לכמה רגעים של זמן פנוי. במקביל, נפתחת שוב הדלת הראשונה ואל האולם נכנסת הקבוצה הבאה. סביבי מתנהלת שיחת הורים ערה באנגלית מתגלגלת, אבות ניצבים בפינה אחת ואמהות באחרת ועשרות ילדים קטנים מקפצים על ספסלי המתכת וצווחים בקולי קולות בעודם ממתינים לתחילתה של חגיגת יום ההולדת הבאה בתור.

* * *

עם תום הגשם, ניגשתי לשולי המדשאה והאזנתי לקול המים הזורמים מתחת לפני האדמה. כך אני עושה מדי גשם. נשיפה תוססת ומנגינת פכפוך זעירה, כמו ספוג יבש שהוטבל במים, הולכת ונמשכת ממני והלאה, דרומה. עוד קצת נדרש, אני מהרהרת לעצמי, וגם כאן יכול היה לזרום איזה פלג חביב. אך לא. האדמה ניצבת דוממת והמים רוחשים תחתיה.

IMG_7833
לעיתים, אוחז בי געגוע. כמו צבע, החוזר ומופיע בעולם במראות שונים, כך הגעגוע. עולה כמו גל מתוכי, נכרך סביב דמויות ורגעים, גורף עמו סחף זכרונות ושוקע שוב, בדרכו לחוף.

 

 

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “שכרון אביב

  1. קוראת ומשתאה מי זאת שכתבה.
    איך המלים קולחות כמו המיכחול והצבע
    כמו ….ממש
    אחחחח …..

    אהבתי

  2. איזה גן עדן!

    מעניין ה-catbird. המיניות שמשתלטות אצלנו לפעמים משמיעות קולות דומים לחתול, אם כי לרוב נראה שהן מעדיפות לחקות רעשים אלקטרוניים. אני תוהה אם ה-catbird היתה ההשראה לסדרת ספרי הילדים היפיפיה Catwings של אורסולה לה גווין — שווה לחפש בספריה!

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s