באחת בצהריים נסענו לפגוש חברים על גדות נהר הברנדיוויין. החום נסק לכשלושים מעלות, הלחות לתשעים ושמונה אחוזים ובשעה ארבע הייתה צפויה סופת רעמים. תחת שמיים כחולים טבלנו במים הקרירים וכפות רגלינו בוססו בחימר ובחול שבקרקעית הערוץ. בארבע לערך החלו עננים מטפסים מן הצפון וקולין בחנה בעיון את מכ״ם העננים בטלפון הנייד שלה. יש עננים, אמרה לבסוף, אבל הם במרחק עשרים מייל. בכל אופן, התחלנו לאסוף את הסירות, המשוטים ואפודי ההצלה (החוק בפנסילבניה אוסר על שייט בסירה ללא אפוד הצלה ואין לדעת מנין יצוץ פקח, על אף שחלקת הנהר בה ישבנו הינה בבעלותם הפרטית של קולין ומשפחתה) ואת קליפות האבטיח ארזנו בשקית לתרנגולות של קולין. שילה, בת גילי ובתה אלישיה ארזו את מה שנותר מכריכי חמאת הבוטנים והריבה, והאיצו בשני הבנים, נכדיה של שילה, למהר ולהיכנס למכונית. בחמש יצאנו לדרך ובחמש ושלוש עשרה דקות בדיוק החל הגשם, צונח ממושכות מתוך סבך של עננים לבנים מוצקים ועננים אפורים שנמתחו בינות להם כחבלי ענק. משפסק הגשם, פחתו הטמפרטורות בכעשר מעלות וקרירות מרעננת נפרשה על האדמה.

זוהי ראשית סופו של הקיץ. מכאן ואילך ידעך החום.

IMG_7852

בקיץ זה גילינו בגינתנו בשלושה זני פטל המבשילים בזה אחר זה. לעיני הבלתי מיומנת הם נראו כפטל, פטל ופטל, אך למדתי כי מדובר בשלושה צמחים שונים לגמרי: אסנה, פטל, ו- wineberry, שיובא לצפון אמריקה מן המזרח הרחוק בסביבות שנת 1800. כך שאנו טובעים בשפע אדום-שחור-חמוץ-מתוק וחשים עצמנו ברי מזל עד מאד.

IMG_7853

יום שלישי, עלמה בת תשע, נרגשת מן היום החגיגי אך שטופת געגועים לחברתה הטובה כך שיום הולדתה הוא סחרחורת של שמחה ודמעות. מכיוון שסבתה אמרה לה, בבוקר יום ההולדת, שמצב רוחה ביום ההולדת הוא אות וסימן למצב רוחה בכל השנה, עד ליום הולדתה העשירי, היא מודאגת מאד, בנוסף לגעגועים הגדולים, שמא תחרב לעצמה את השנה הזו בשל נפשה הנסערת. וכך, עם עלמה נרגשת, מודאגת, כמהה ושמחה בעת ובעונה אחת, אנו יוצאים, אל המערב, לעבר מחוז לנקסטר.

בצהרי היום הגענו אל מחוזות האיימיש והצטרפנו לסיור מודרך במרחבי השדות והחוות בכרכרה רתומה לצמד סוסים. מששמע האחראי על הכרכרות שזהו יום הולדתה של עלמה, מיהר וצופף את כולנו במושב הקדמי, בסמוך לדיוויד הרכב – עלמה משמאלי, טליה על ברכיי ולביא ישוב על שרפרף עץ קטן למרגלותיי, ידיו אוחזות במעקה הקדמי והוא משקיף על הסוסים הגדולים וכבדי האגן. את החווה כבר מעבד הבן ודייוויד, ישיש חרוש קמטים ולבן זקן מן האיימישים, לבוש חולצה לבנה מכופתרת, מכנסיים דהויים וכתפיות וחבוש כובע רחב שוליים, מוציא את פרנסתו בהסעת תיירים בכרכרה. איתנו בכרכרה ישבה משפחה דנית, כולם תמירים, חסונים ובלונדיניים להפליא, שהביעה את הערכתה בהמהומים בדנית לשאלתי המחוכמת בנוגע למוצאם המדויק, האם מיוטלנד או שמא משילנד. בעודנו משוחחים על הבדלי מזג האוויר בין הקיץ הדני לקיץ הישראלי ולזה הפנסילבני בו אנו שרויים, הובילו אותנו הסוסים בטפיפות מתונות לחוות איימישים ממוסחרת, מיומנת וערוכה היטב לקראתנו. רכשנו לימונדה ביתית, עוגיות ותפוצ׳יפס תוצרת בית (לטענת עלמה, הטוב ביותר שאכלה מימיה), ליטפנו את סוסי הפוני וחזרנו אל הכרכרה להמשך הטיול. דיוויד האיץ בסוסים והצביע על השדות סביבנו: תירס, טבק, אלפלפא, פולי סויה, דלעות, פלפלים, חצילים וחמניות. מששמע שאנחנו מישראל, התעניין בחקלאות ולשמחתי, לאחר עשר שנים בגליל העליון, הצלחתי למנות ללא היסוס את מחזורי הזריעה בגידולי השדה ואת מגוון הפירות במטעים. ״אבל צריך להשקות, נכון?״ שאל דיוויד ואני סיפרתי לו על הקו-נוע לשדות ועל הטפטפות לעצים. ״הו״, אמר בהשתאות, ״כאן אנחנו מסתמכים רק על הגשמים והאדמה טובה מאד ומחזיקה את המים היטב. רק פעם אחת, כשהייתי ילד קטן, היה קיץ שחון וזה היה נורא. היינו צריכים לקנות אוכל בכסף ממגדלים אחרים. וכמובן שהמחירים היו גבוהים במיוחד.״ אחר כך המשיך וסיפור על ריסוסים נגד מזיקים, שפעם לא היה בהם צורך מכיוון שהחורפים הקרים היו ממיתים את כל החרקים. בשנים האחרונות החורפים חמים יותר והחרקים מתרבים ומשגשגים.

מדי פעם שלף שוט והצליף בסוס הימני. בכל פעם שעשה כן, נחרדה טליה וכיסתה את עינייה בכפות ידיה. דיוויד, שהבחין בכך, עידן את הצלפותיו והסביר לנו שהסוס הימני עצלן ושמן וכך נאלצת הסוסה השמאלית לגרור אותו וגם את הכרכרה. כשמחה הסוס בקול צניפה רמה קרא לעברו דיוויד: ״שתוק! אני לא רוצה לשמוע את מה שיש לך לומר!״ ונופף קלות במושכות. כך התקדמנו לאיטנו וחלפנו על פני החוות. לאיימישים אין חשמל וטלפון יש בביתן עץ המרוחק מן הבית, והוא משמש למקרי חירום בלבד. לעבודות הנגרות הם משתמשים במכשירים המופעלים בלחץ אוויר ואת השדות הם חורשים בסוסים או בפרדות (״אני רק עם סוסים!״ מצהיר דיוויד בצהלה, ״הפרדות עקשניות ורבות ללא הפסקה״)

הילדים האיימישים הולכים יחפים, בבגדים שתפרו להם אימותיהם. הנערים במכנסיים וחולצה עם כתפיות, שערם מסופר כקערה, הנערות בשמלות ארוכות שרוול ומכפלת ושערן קלוע לצמה מסביב לראשן.
עלמה וטליה מביטות בילדות בהשתאות – כיצד הן מובילות את הסוסים, רותמות אותם לעגלה, מונות כסף בעבור העוגיות והלימונדה ומחזירות עודף. טליה מתעניינת האם אפשר להצטרף לאיימישים ודייוויד אומר שכן, הוא זוכר שפעם מזמן, לפני הרבה שנים, הגיעו שני בחורים וארבע בחורות וביקשו להצטרף וכיום הם חברי קהילה וילדיהם הם איימישים לכל דבר.

IMG_7854

איננו עייפים מן השהות בחוץ. אדרבא, אנחנו לוגמים את האור ואת החמימות לתוכנו. בימים הנאים ביותר משייטים עננים גדולים לרוחב השמיים. לעיתים מתעצמת הלחות, בייחוד כשקרבה ובאה סופת רעמים ואז הגוף רטוב וספוג זיעה מעלות השחר ועד החשיכה. הטל מרובה ולעיתים, מתחת לעצים הגדולים, נותר הדשא ספוג מים עד לשעות הצהרים המאוחרות.
פרחים זרים ומוזרים עולים לגבהים, ציפורים קוראות מצמרות העצים. עופרים שזה לא מכבר נולדו משוטטים ביערות, אנו מבחינים בהם מבחינים בנו בעודנו חולפים על פניהם בנסיעה זהירה ואיטית במיוחד.

עדיין אני מציירת את היער. מצאתי לי חלקה ובה עץ צעיר ועצים גדולים המקיפים אותו. ציירתי אותו עשרות פעמים ולבסוף עזבתי את הניירות וציירתי את המראה על קנבס גדול. כשאני מציירת בחוץ, אני מתבוננת ומתקדמת לקראת רגע בזמן בו המציאות והציור הולמים זה את זה בעוצמתם. בסטודיו, לעומת זאת, מול הקנבס הגדול, כל רגע בציור נראה לי מקסים ומדויק בפני עצמו. המציאות מולה הוא מתאזן מונחת בתוכי כזכרון המשתנה תדיר. אני מחזיקה חזק את גרעין האור והצל שחקוק בי, נתמכת ברישומים קודמים ומציירת מבלי לשוחח עם הציור, בדממה אני נזכרת, הנה כך, במשך הימים והשבועות:

 

מצגת זאת דורשת JavaScript.

 

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “ראשית הסוף

  1. הציור האחרון מקסים – לראות את השלבים… איימישים אין בציורים? חיים מעניינים, הכל חדש, גם הקיץ הרטוב. לא פלא שירוק כל השנה. בסך הכל נראה שהמשפחה מאושרת 🙂

    אהבתי

  2. שירלי, הציורים שלך מרגשים אותי בכל פעם מחדש. והסרטון הזה, היער ההולך ומתמלא.. ופוחת ומתחיל וחוזר חלילה. ברגע זה, בהרצליה המהבילה להבחיל, אם יש דבר בעולם ששווה בשבילו הקיץ זה היערות הפנסילוונים הללו, שאני כה מתגעגעת אליהם

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s