בתחילת השבוע יצאתי כמנהגי לסיבוב בגינה עם מיקה. היה זה לילה של ראש חודש, אפל ונטול ירח. פסעתי בחשיכה בנתיב מוכר וידוע – כך וכך צעדים במורד השביל ואז פניה שמאלה אל תוך היער, שומטת ראש אל כתף ימין בכדי לחמוק מענף עץ אורן מדגדג שממתין לי שם, מעט קדימה וקצת שמאלה כדי לא למעוד לתוך מחילת הארנבת ושוב במעלה הגבעה. על אף האפילה המוחלטת פסעתי בבטחון ובנחת וטיפסתי מן היער בחזרה אל הבית. אלא שבפעם זו מיקה ואנוכי החרדנו משלוותה תנשמת והיא, שהייתה כה קרובה אלינו וכה מופתעת מהופעתנו בסמוך לה, צווחה בקול נושפני, רם ונורא והתעופפה לה משם, תוך שהיא מותירה אותי על סף התקף לב ואת מיקה, להבדיל, עולצת ומקפצת לרגל הופעתו המסעירה של יריב ראוי, קולני ומסתורי בגבולות ממלכתה. באנגלית נקראת התנשמת "barn owl", ינשוף אסם, אך לאחר ששמעתי את קריאתה אני סבורה ששמה העברי הולם אותה בהרבה.

* * *

אנחנו משתדלים למצות את הקיץ עד תום ובכל סופשבוע שטוף שמש, או לכל הפחות לא גשום, אנו אורזים את מטלטלינו ויוצאים אל היערות והאגמים,  ליומיים-שלושה של camping, שהוא מענפי הבילוי הקיציים האהובים בצפון היבשת, בד בבד אחת עם fishing, golfing, hunting ועוד מיני פעילויות שהמשותף להן הוא ציוד מרובה ותנועה מועטה. בסוף השבוע האחרון נסענו אל עבר ה-finger lakes במדינת ניו יורק, אוסף אגמים מאורכים וצרים כאצבעות כף יד.

התמקמנו ב-Watkins glen state park, אתר מחנאות בקצהו הדרומי של אגם סנקה. אקדים ואספר, שלהתמקמות קדמה הרשמה, שכן כמו כל דבר כאן בצפון היבשת, גם עניין המחנאות מוסדר ומאורגן ללא רבב. המחנה מחולק ל-״לולאות״ (loops) ובכל לולאה חלקות ממסופרות (sites). באתר האינטרנט של רשות הפארקים של מדינת ניו יורק (יש כזה לכל מדינה ומדינה) בחרנו אתר מחנאות, הקלדנו תאריכים רצויים, סימנו במשבצות אוהל וכלבה ועדיפות לחלקה בקרבת המים וקיבלנו מפה של המחנה ובה, אם שיחק לנו מזלנו, הודגשו בכחול החלקות הפנויות העונות של דרישותינו.
מזלנו היה גדול וטוב, ואין להקל ראש בדבר. מנהג המקום הוא למהר ולהירשם לאתרים נחשקים, לעיתים אף שנה מראש. אנו, אנשי הלבנט, ניזונים מפירורים שנותרו לאחר שחולקה העוגה. לשמחתנו, הפירורים משובחים ואנו שבעים וטובי לבב. לאחר שבחנו בקפידה את אתרי איזור אגמי האצבעות ומצאנו שכל האיזור הוזמן מראש ומלא עד אפס מקום ורק בווטקינס גלן נותרו שני מקומות וזהו, מיהרו ולחצנו על הקישור, הגשנו למערכת את פרטי כרטיס האשראי, קיבלנו אישור ויצאנו לדרך. וכך, ביום שישי אחר הצהרים התמקמנו בחלקה 007, ריססנו עצמנו היטב נגד מיני חרקים, הקמנו האוהל, הבערנו אש במקום המיועד לכך והתיישבנו בסמוך לשולחן העץ הגדול עם כוס קפה ומבטים בוהים אל עבר הצמרות שעלו מעלה מעלה מעל לראשינו.
סביבנו אוהלים וקרוונים, קולות שיחה וצחוק. מוזיקה רועשת אין ולא יעלה על הדעת, גנרטורים מותר להפעיל בשעות הבוקר המאוחרות ובשעות אחר הצהריים בלבד, כך ששקט ונעים כאן בסך הכל. שוכני הקרוונים מחנים את רכבם, מותחים את הצילייה בצד הרכב ומעמידים תחתה שולחן וכיסאות מתקפלים. לכמה מהם יש שלט תלוי על עמוד אותו הם מציבים בכניסה לחלקה ועליו רשום שם המשפחה, או איזה מטבע לשון חינני, life is good למשל. מי שאין ידו משגת לרכוש לעצמו שלט מהודר מסתפק בשניים שלושה דגלוני ארצות הברית תחובים באדמה הרכה. כל חלקה מרווחת דיה ובינינו לבין שכנינו מפרידים כמה עצים, שיחים נמוכים ונביטות של קיסוס רעיל. בקצה החלקה עוד קצת יער וממנו והלאה השביל המוליך אל ערוץ הנהר, ה-gorge, שבעבורו התכנסנו כאן.
ערוץ הנהר עמוק וצר והמים שוטפים אותו בזרימה חזקה, ממפל למפל, בסך הכל 19 מפלים, עד שנשפכים לאגם סנקה. ממנו הם זורמים הלאה, לתוך קנדה ומשם מזרחה, אל האוקיינוס האטלנטי. המים שראינו בבוקר יום שבת יגמעו את המרחק אל האוקיינוס האטלנטי בתוך עשרים וחמש שנים.
פעם מזמן, לפני 12,000 שנים, היה ה-gorge נחל קטן וחביב, רחב ורדוד כמרבית הנחלים באזורנו. המים סחפו עמם סלעים ועפר, ומעיינות שזרמו וחברו אל הנחל פעלו אף הם את פעולתם. מדי חורף, קפאו מי המעיינות והפכו לקרח. בעשותם כך סדקו את קירות הסלע ובבוא האביב, עם הפשרת השלגים, ניתקו גושי סלע מדפנות הערוץ ונסחפו אף הם מטה, אל האגם. כך הלך הערוץ והעמיק, הלך והתרחב ועודו עושה כן.

מכיוון שחל איסור על הכנסת כלבים לערוץ, התפצלנו לשניים, בעקבות עצה טובה שנתן לנו שומר היער: אני פסעתי עם מיקה בשביל העילי ועידו פסע עם הילדים במסלול הצמוד לדפנות הערוץ, שכולו מדרגות וריצוף חלקלק ששלוליות משובצות בו ומים ניגרים לתוכן ממדפי סלע המתנשאים מעל לראשי המטיילים. בהגיענו לגשר המחבר בין שני המסלולים החלפנו – עידו לקח את מיקה, תיכף ומיד חברו אליו טליה ולביא שמאסו ברטיבות, ואילו עלמה ואנוכי פנינו וירדנו דרך ערוץ הנחל. במהרה חלצנו כפכפים ופסענו יחפות. מולנו באו ועלו מטיילים שונים ומשונים, כולם כאחד נעולים בנעלי ספורט יוקרתיות וספוגות מים לגמרי ומבטם נשמט ונודד אל כפות רגלינו היחפות. זה חכם מאד, העירו לנו שתי נשים במורד השביל והשאר בהו בנו בתמהון, למורת רוחה של עלמה, שהתקשתה להכיל את תשומת הלב, ולא ידעה לומר אם יגידו עלינו ומה בדיוק יגידו עלינו, אבל נהנתה הנאה גדולה מלפסוע יחפה בבוץ ובשלוליות.

בינתיים, במחנה, לא נוגעים בכלום. כסאות, שמשיות, שולחנות, מתקני גריל, אופניים, בגדים וצעצועים מונחים חשופים, ממתינים לבעליהם שיצאו לטייל (בסמוך לביתנו, חוואים מוציאים את מרכולתם ומסדרים אותה לאורך הכביש ושלט קרטון מצהיר: פרחי קטיף טריים ושתילים בדולר מונחים בקצה המדשאה ואיש לא יקח מבלי להותיר תשלום באיזו קופה קטנה שתוצב בסמוך). החלקה שלנו היא רק שלנו וכל החלקות מקודשות הן לבעליהן. כשחזרנו מנסיעה קצרה גילינו, כי אורח של שכנינו בחלקה הסמוכה חנה מבלי משים באופן שלא איפשר לנו לנסוע לאחור לתוך החלקה שלנו. יצאתי מן הרכב, ניגשתי אל יושבי המדורה הסמוכה ובאדיבות ביקשתי שיזיזו את הרכב האפור. בתחילה הביטו זה בזה מופתעים ולאחר מכן התחלפה ההפתעה בתדהמה. הרכב הוזז במהירות אגב התנצלויות חוזרות ונשנות. פלישה למרחב הפרטי היא גסות גדולה בתרבות הזאת.

מטיוליי אל השירותים ובחזרה למדתי אודות המשחק הפשוט, החביב והאהוד מאד Corn hall:
שני שחקנים, שני לוחות עץ מוטים בשיפוע קל וחור עגול במרכז החלק העליון של כל אחד מהם. לכל שחקן – ארבעה שקי בד ממולאים בחול. המטרה: לקלוע לחור. קליעה לחור מקנה שלוש נקודות. נחיתה רכה על משטח העץ מקנה נקודה אחת. ונחיתה על האדמה לא מקנה ניקוד כלל. המנצח הוא מי שמגיע ראשון למספר נקודות שהוחלט מראש. מצורף רישום למתקשים:

IMG_7945

בדרך חזרה חלפנו על פני עיירה שנקראת ״Horseheads". כן, זה מה שעלה בדעת המתיישבים לאחר שסיימו לייבא את כל שמות הערים והכפרים מאנגליה, אירלנד, גרמניה, הולנד וארץ הקודש. ויש עוד כל מיני הפתעות בתחום האנגלית: כאן בפנסילבניה, לא כותבים shop אלא shoppe, אבל מבטאים ומתכוונים לאותו הדבר. לבובות שמזיזות את הראש, כמו הכלב שמדביקים על לוח השעונים ברכב, קוראים bubble head. כשמברכים ביום טוב, אומרים: ״Have a good one״. כל התכתבות, כל מסרון שאני מקבלת צופנים בתוכם לפחות ביטוי אחד חדש בכל פעם, או ראשי תיבות שאיני מזהה מיד, אלא רק לאחר מחשבה. בייחוד נכון הדבר באתרי מכירת החפצים מיד שנייה, שם אני משוטטת בחיפושי אחר ריהוט גן במחיר סביר. לדאבוני, יש מהירים ממני ועליי להסכין עם מענה חפוז ומנוסח באופן התכליתי ביותר שניתן. יודיעו לי, כך נכתב שוב ושוב, ״if it's a no-show״, כלומר אם מי שהקדים אותי ברכישה יבטל את הגעתו.
כל שאלה ותכתובת עשויות להיות מנוקדות ב-"LOL", כלומר laugh out loud, מעין ביטוח נגד מבוכה ואי נעימות, כי גם אם יצא משהו טפשי או הזוי אין מה לחשוש, הכל בצחוק. וכך, כל אמירה שחורגת מעט מתלם השיחה, מקנחת ב-LOL ובא לפנסילבניה גואל.

ועוד קצת יער ועוד קצת ירוק, מיום כהה:

IMG_7949

ומיום בהיר:

IMG_7950

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s