במרחק לא רב מהבית נזכר עידו ששכח לארוז בקבוק יין. הייתה זו שעת צהרים של יום שישי האחרון ואנו היינו בדרכנו לרידס גאפ (gap משמעו מעבר בין הרים), שמורת טבע שהיא יער פראי, קטנה במונחים פנסילבניים ובה אתר מחנאות לשנים עשר אוהלים בלבד, ברז בודד בסמוך לשירותים, ללא חשמל ומקלחות. בתחילה, חיפשתי מקומות באתר סמוך, שהיה, כצפוי, מלא ומוזמן עד אפס מקום. אתר האינטרנט של רשות הפארקים בפנסילבניה הציע לי אתרי מחנאות סמוכים ורידס גאפ כבש את לבי בשל הנחל הזורם בטבורו, ממש בסמוך לאוהלים.
התחזית לא הייתה מעודדת. בדריכות עקבנו אחר תזוזת העננים ולבסוף, בבוקר יום שישי, החלטנו לאזור אומץ ולצאת לדרך. אמנם שבת וראשון נראו שמשיים למדי, אך סופת רעמים העיבה על אחר הצהרים של יום שישי וגשם עז עתיד היה לבוא בעקבותיה.
נסענו לכיוון מרכז פנסילבניה. הגבעות המתונות התרוממו לאיטן. משחצינו את הגשר תחתיו זורם נהר הסוסקהנה ופנינו לכיוון צפון מערב, החלו מתנשאים מעלינו רכסי הרים מכוסי יערות וביניהם עמקים – עיירות נידחות וחוות של האיימיש, מסוגפות ומסוגרות, נטולות תיירים. בתי החווה היו אפורים ופשוטים, פרות נחו בשדות מרעה וחרוטי חציר שנקצרו בעבודה ידנית ניקדו את שדות התבואה.
מכיוון ששכחנו לארוז בקבוק יין, וכיצד זה נשב בידיים ריקות מול האש הבוערת בחשכת הליל, עצרנו ביקב מקומי, בית אבן בקצהו של שביל עפר מתפתל, מוקף גפנים ומעבר להם יערות וגבעות מכחילות. בעלת היקב הציעה לנו שלוש טעימות על חשבון הבית. לאחריהן, בחרנו יין. בטרם צאתנו, המליצה לנו לשוב ולבקר בכדי לטעום ממגוון הפיצות והמאפים שהם מכירים במקום.
"We make scratch food" אמרה בגאווה.
עידו ואני החלפנו מבטים ושאלנו מה זה אומר, "scratch food"? ״אה״, אמרה האישה, מעט מופתעת, ״זה אומר שאנחנו מכינים את האוכל בעצמנו, אפילו את הבצק של הפיצה״.

״את מבינה״, אמר עידו, ״זה כל כך לא מובן מאליו שיש לזה אפילו ביטוי״.

IMG_7955

על אף שבמפה באתר האינטרנט היו מרבית המקומות תפוסים, בהגיענו לאתר המחנאות מצאנו אותו כמעט שומם לחלוטין ולהוציא משפחה מורחבת, שאיכלסה שני אוהלים במורד השביל, היינו לגמרי לבדנו. התחזית המאיימת הרתיעה את שאר הנרשמים ואנו ברכנו על הבדידות המזהרת.
רצונותינו היו צנועים והדרגתיים. ראשית, קיווינו להספיק ולהקים את האוהל לפני הגשם. משהוקם האוהל, השתדלנו להבעיר מדורה תחת ממטרים אקראיים והצלחנו במשימה באמצעות מבנה לא שגרתי: שלושה בולי עץ בצורת האות ח׳ אשר שמשו מחסה מן הגשם לאש שבערה תחתם. האכלנו את צאצאינו ומשסיימו אלו לאכול, צחצחו שיניים ונסוגו לתוך האוהל. בשעה שמונה וחצי החל הגשם וירד ללא הפסקה, בנחישות ובעוצמה, במשך כל הלילה. קול הטיפות על יריעת האוהל היה מחריש אוזניים. המדורה, שאור להבותיה ריצד על יריעות האוהל, בערה היטב עד אחרי חצות. אז פרצה האש מבעד לבול העץ שגונן עליה מפני הגשם ומשעשתה כן, מצאו הטיפות את דרכן מטה וכיבו את הלהבות.
עם עלות השחר פסק הגשם. הקצנו משנתנו יבשים. בפינת האוהל נקוו שלוליות קטנות ויריעותיו היו לחות מאד.
יצאנו ליום צלול ומנצנץ. טיפות מים נתלו בקצות מחטי האורנים והנחל הסמוך, במרחק צעדים ספורים, זרם בעוז.
חשבתי על האושר הפשוט הטמון בלהתעורר ללא פגע לאחר ליל סערה וגשם. דמיינתי אבות ואמהות קדומים שמחים את אותה השמחה בדיוק.
בבוקר ההוא היה היער גדוש פטריות: ענקיות וזערוריות, אדומות, כתומות, צהובות, סגולות, חומות, שחורות. קעורות וקמורות, מסולסלות כאלמוגים, עם בליטות תמוהות או שטוחות כצלחות, שפע מוזר כמותו לא ראיתי מימיי. על אחת הפטריות נח זחל, ולא ידענו אם עלה וטיפס או שמא היה מונח במקומו והפטריה התרוממה תחתיו.
מכאן ואילך לא משנו ממקומנו. הנחל והיער היו ביתנו למשך יומיים. בימים הנעימים שוטטנו ביער ובלילה הבהיר רעדנו מקור. בספר רישום קטן רשמתי את העצים ואת הנחל ולמדתי אודות הצללים הנעים ביער, נסוגים מפאת השמש ושבים ותובעים חזקה על האדמה תחת בוהק עלווה אחרון של שלהי אחר הצהרים.

IMG_7954

היום נסענו לפגוש חברים בפוטסטאון. קבענו להיפגש ב-spray park, פארק עירוני שבמרכזו מתקנים המתיזים מים – דליים מתמלאים ומתהפכים, מזרקות בגדלים שונים, פטריית ענק נוטפת מים משוליה ועוד. הילדים התרוצצו ונרטבו בחדווה גדולה. ראיתי גם מבוגרים שהסירו את בגדיהם, נותרו בבגדי ים, נכנסו תחת המזרקות להתרעננות קלה ושבו לרבוץ בשמש על מגבותיהם. אכן, היה זה יום חם – השמיים היו כחולים ורק כמה עננות זעירות הפריעו לקרניים הבוהקות. לביא וטליה, הוורדרדים במהותם, חזרו הביתה סמוקים היטב בפניהם ובזרועותיהם.
בדרכנו לפארק, בעוד רכבנו מתנשף ודוחף במעלה כביש העפר בסמוך לחווה של מייסי, הבחנתי באשה ניצבת בצדו האחר של הכביש וקוטפת עלים כלשהם. מיד גברה עליי סקרנותי, עצרתי בסמוך לה ומבעד החלון הפתוח התעניינתי במעשיה. מרילין, המתגוררת ברחוב סמוך, יצאה מרכבה שחנה בסמוך בכדי לקטוף עלים של מילקוויד שעל גבם גילתה ביצים של פרפר המונרך, הגדול והמפואר בפרפרי פנסילבניה. את העלים והביצים היא אוספת לגינתה, שם היא מטפחת את הזחלים שיבקעו, את הגלמים שיהפכו להיות ואת הפרפרים שיעלו מן הגלמים היא משלחת לחופשי. כך היא מסייעת להישרדותם של פרפרי המונרך, שגלגוליהם השונים מהווים טרף קל לציפורי הסביבה.
מרילין הזמינה אותנו לסור לביתה בין השעות שלוש וחצי לארבע, בכדי לצפות באירוע המרכזי של היום: צאתם לחופשי של כ-18 פרפרי מונרך מתוך החממה המגוננת אל העולם הפתוח. בשלוש שלושים ושלוש בדיוק נצבנו בפתח ביתה, בסמוך לתיבת הדואר שטבלה בכמות שווה של פרחים ופרפרים.
מרילין המתינה לבואנו בחצר האחורית, ניצבת נרגשת בתוך אוהל צר וגבוה עשוי רשת. מחלקו התחתון של גג האוהל נתלו פרפרי ענק כתומים, מרושתי פסים שחורים ונקודות לבנות מעטרות את שולי כנפיהם. לזכרים יש גם שתי נקודות שחורות בתחתית הכנפיים. בתחילה סברו מרילין ובעלה ג׳ק שיש רק זכר אחד ושבע עשרה נקבות אך מששוחררו הפרפרים ונבחנו בקפידה בזה אחר זה, נספרו כארבעה זכרים. הידד! לפרפרי המונרך יש ארבעה מחזורי לידה בשנה. הפרפרים הראשונים בוקעים בראשית האביב ונכדיהם בוקעים כעת. ניניהם, ילידי המחזור הרביעי, ינדדו עם בוא החורף למקסיקו וישובו לכאן באביב הבא בכדי להטיל את הראשון מתוך ארבעת המחזורים. בזהירות רבה ניתקה מרילין את הפרפרים מתקרת האוהל, הניחה אותם בכפות ידיהם המשתוקקות של ילדיי ועודדה אותם לפסוע מחוץ לאוהל, אל הגינה ולהפריח את הפרפרים אל על.

IMG_7960

בימים כאלה כמעט ואיני מגיעה למלאכת הציור. אני נושאת עמי בתיק פנקס רישומים ועט ונאחזת ברגעי התבוננות, כי גם אנחנו מרחפים, מפריחים את עצמנו מנחל לאגם, מחורשה ליער, הלאה אל הטבע השוקק ונדמה שאין טעם לאחוז בתוככי הבית אלא להיפך, להתענג על ימי השמש הפזורים, לזלול אותם בטרם יחלפו מכאן ויותירו את הארץ לממלכת הקור.

IMG_7959

IMG_7956

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “שפע מוזר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s