IMG_8012

יום שלישי האחרון בחודש אוגוסט. מעלות השחר ועד שקיעת החמה נותרים חלונות הבית מוגפים מחמת הגשם והקור. בצער מסוים ומעבר לכל ספק אנו נפרדים מהקיץ, שהיה נאה ונעים אם כי קצר ימים עד מאד. הסתיו בא לעולם ובמהלך השבועיים האחרונים הסיט אותנו ממדף הגופיות והמכנסיים הקצרים בארון הבגדים לאגף הסוודרים הדקים, המכנסיים העבים והחולצות ארוכות השרוול. בבקרים איננו עוד ממהרים לפתוח לרווחה את דלת המטבח ולצאת אל המדרגה ואל הדשא ספוג הטל. הלילות הפכו קרים וטיול הלילה עם מיקה נעשה בחופזה וללא חדווה. בגינה הסמיקו עליהם של עצי ה-Dogwood ועתה צבעם כעין החלודה. לאט לאט יוסיפו להאדים עד שיהיה צבעם אדום סגלגל בוהק, כך אומר עידו, שהגיע לכאן בסתיו הקודם, כחודש וחצי לפני שהגענו אנו. בכל רגע ניתקים עלים צהובים מתוך הירוק ונושרים לאדמה ובנשוב הרוח הם דואים באוויר ונושרים לאט כמו גלימה נפרשת על גב העשב. העלווה הסבוכה מתדלדלת לאיטה ואור השמש מרצד בתוכה עד פני האדמה.

IMG_7993

ביום השבת נפרדנו מאורחינו, ששהו עימנו עשרה ימים, מתוכם שישה בביתנו וארבעה בבקתה נידחת בהרי הפוקונו. בהגיעם, הביאו עימם את דרכם המוכרת והעירו את המפגש בינינו על שלל מנהגיו, שנוצרו והתמצקו לכלל שכנות טובה ורבת ימים. יחדיו כאילו נגזרו ימינו במעיין ברוך ונתפרו מחדש בתפרים מהירים לאדמתה של ארץ זו. בחלל אחר ובזמן שונה היינו כתמיד: לוגמים יחדיו את התה ואת הקפה של הבוקר, משוחחים שיחות שקטות וממושכות: הוא והוא משוחחים על ענייני דיומא, היא ואני מטיילות בין הנושאים ומתעכבות בהגיענו לצמחים בכלל ולצמחי גינתנו שבקיבוץ בפרט. מאחר שטרחה וצילמה עבורנו, היא מושיטה לי את המכשיר ובהתרגשות אני צובטת את מסך הטלפון הנייד שלה ובוחנת בקפידה: הגפן מרובת אשכולות, התאנים נאות (ואף טעימות מאד, כך נאמר לנו) הרימונים תופחים בשקיות נייר חומות, הקלמנטינה נאבקת עדיין באדמה הקשה וגדושת האבנים ולא גדלה כלל ואילו הפומלה כבר כפופה תחת משא פירותיה. לאגוז המלך שמאחורי המחסן שלום וזה משמח אותי במיוחד, שכן אגוז המלך שקדם לו נפגע מעבודות התשתית שבוצעו בסמוך ולא חזר ללבלב.
צילומי השרכים הותירו אותי שוות נפש, שכן על אף גודלם של עציצי השרכים שבמרפסת, ביניהם כליין מזן בוסטון בן שבע עשרה שנים ועוד אחרים הצעירים ממנו במעט, הרי שיופיים ושפעתם הם כאין וכאפס לעומת שרכי הרי הפוקונו. בדרך אל הבקתה בהרים הבחנו בהם – לאט לאט נסוגו שיחי הגבעות עד שנעלמו כמעט לגמרי ובינות לעצים הגבוהים הופיעו מרבדי שרכים, עוד ועוד שרכים, גבוהים ונמוכים, עולים מתוך הטחב ומכסים את פני האדמה.

IMG_7995

בבקתה בהרי הפוקונו בערה האש באח בשעות הבוקר ושוב משעות אחר הצהרים אל תוך הלילה. ממרפסת הבקתה ראינו את הנהר זורם ללא הפוגה וסלע שחור מכוסה עשבים ניצב במרכזו ופיצל את זרימת המים לשני מפלים עדינים שהסתלסלו והקציפו על גבי חלוקי הנהר השחורים. בגדה פרחו פרחים גדולים באדום, ורוד וצהוב, יפים כל כך עד שתהיתי האם נשתלו על ידי בעלת הבקתה, אך ביום השני, כשנסענו ברכבנו במעלה הנהר ושבנו עם הזרם, נישאים בתוך אבובים גדולים, הבחנתי באותם פרחים לאורך שתי גדות הנהר וידעתי כי פרחי בר הם, גדולים ויפים עד מאד.
בפשטות נפגשנו כולנו, כאילו אין לזמן ולמקום חזקה על הפלא הזה שקיים בינינו, שבט קטן בן שתי משפחות, פלא של נינוחות שמחה, כאילו תמיד היינו יחדיו בבית הזה ותמיד יחדיו בבקתה בהרים. בצהרי היום האחרון השתהינו על מדרגות הבקתה לצילום משותף וחיבוקים אחרונים ומילות חולין שמהלנו שוב ושוב במקצב הרגעים כדי להאריך את הרגש ולמוסס אותו בעת ובעונה אחת.

IMG_7998
לבסוף נפרדנו. שתי המכוניות נסעו בשביל העפר מן הבקתה אל הכביש הראשי ופנו לכיוונים מנוגדים. הם לעיר הגדולה ניו יורק ואנחנו הביתה, אל הכפר. לאחר כשעה עצר עידו למלא דלק ואני נכנסתי למתחם מזון הומה אדם בכדי לרכוש כוס קפה בסטארבקס המקומי. לפתע חשתי כיצד אני אחת, יחידה, שוב לבד, לאחר ימים בהם התעטפנו בנוכחותם. הייתה בי תחושת עירום נפשי ופתאומי.
בלילה חלמתי על מירי. ניצבנו בחדר בטון גדול וריק שהיה עתיד להיות לי לסטודיו. מירי רצתה שנלך להביא רהיטים וציוד, איני יודעת מהיכן. אך בחוץ השתוללה סופת רעמים וגשם עז ניתך. אמרתי למירי שאי אפשר עכשו.
מירי הגישה לי קופסת קרטון עם מכסה מחורר, כאילו הייתה חיה קטנה בפנים. בתוך הקופסה היו קלפים שמצדם האחד נכתבו משפטים מעוררי השראה ומצדם השני הודפסו רישומים שלי, שלא ראיתי מעולם. היו אלו רישומים שציירתי אני, אך הנופים והמאורעות שנרשמו בעט שחור היו זרים לי כמעט לחלוטין. ברישום אחד זיהיתי את טליה, יושבת בפרופיל ולוגמת מספל גדול לצד שולחן ובו ספלים רבים. ברישום אחר פסעו איש שמן ואיש רזה בשביל עפר בחורשה. זכרון עמום התעורר בי, אך לא הפך לבהירות.
מן הבקתה חזרתי עם שפע רישומי נהר. בהכנסי לסטודיו מצאתי בו ציור גדול של הגינה שהתחלתי לפני כחודש וטרם סיימתי ועתה נפגשנו מרוחקים, שכן כל שהיה בתוכי היה נהר. לכן ישבתי והוספתי נהר במרכז הגינה המצויירת, כפי שראוי היה שיהיה והוספתי לצייר עוד נהר ושוב את העצים המשתקפים במהופך ואת האדוות הבהירות החורצות בהם חריצים.
River, river אני שומעת בכל השירים שמתנגנים בעודי מציירת. אף פעם לא שמתי לב כמה נוכח הנהר.

IMG_8011

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “הכל זורם

  1. איזה שפע ואיזה כישרון, חבל שהסתיו מקדים כל כך לבוא, רק סוף אוגוסט! אבל הוא בוודאי משמח מסיבות אחרות.

    אהבתי

  2. אהבתי התחברתי לכל מילה. געגועי עליכם לא פוסקת כל פעם שאני קוראת מרגש אותי מחדש והגעגוע מתעצם. נשיקות לכולכם באהבה גדולה ורד.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s