כשעברנו לכאן, ייסדתי לי סטודיו במרתף, ליד החלון הגדול המשקיף ליער. ריפדתי את הרצפה בקרטון והצמדתי קרטון גם לקיר מאחורי כן הציור, כדי למנוע טפטופים והתזות של צבע. במשך זמן מה התנהלו הדברים כשורה, אם כי דיירי הבית נהגו להתלונן מעת לעת על ניחוחות הטרפנטין שעלו אל חדר המגורים מבעד לפתחי ההסקה. כחודשיים מאוחר יותר הגיעה סבתא נורית והקימה במרתף חדר אורחים לתפארת, עם שולחן אוכל קטן ופינת ישיבה שקוששנו במכירת חצר מוצלחת במיוחד. אני וצבעיי וניירותיי נסוגנו אל חדר החשמל, חדר קטן, נטול חלונות, המצוי בסמוך למדרגות העולות מן המרתף אל הבית. שוב ריפדתי את הרצפה בקרטון ואל הקירות הצמדתי בנעצים את הציורים המתייבשים לאיטם. החדר מהמהם בקול חשמלי ושקט, ומצטרפים אליו משאבת המים במסדרון הסמוך והמכשיר לשאיבת לחות הניצב בסמוך לכיור שמחוץ לדלת. זהו רחם, ממנו אני שבה ועולה אל העולם שבחוץ ובו אני חוזרת ונבלעת עם תום הציור, סוגרת את הדלת מאחוריי ומוסיפה לצייר, עם כוס קפה ומוסיקה שבוקעת מן המכשיר הנייד. החדר יבש והקירות מצופים בחומר מבודד, כדי שלא תחדור לחות לשלל התיבות והחוטים. מה שטוב לחשמל, טוב גם לטמפרה, שאינה סובלת לחות ועלולה לפתח עובש אם לא כוסתה בשכבת לכה קודם לכן. זהו חדר שיכול לארח אדם אחד נוסף, מישהו שישב בשיכול רגליים על רצפת הקרטון, או על שרפרף הפלסטיק הכחול. מישהו שישאף בהנאה את ניחוחות הביצה, הטרפנטין, שמן הפשתן והורניש, יפסע בזהירות בין שפופרות צבעי השמן המפוזרות על הרצפה ויזהר שלא להפיל את ארגז הכלים עם צנצנות הפיגמנטים. כמו לבוא לתוך לבי, כך לתוך הסטודיו.

IMG_8086

מחצית הירח של חודש תשרי עולה מן המזרח לעת ערב. גם ראיתי ציפורים נודדות דרומה ואחרוני פרפרי המונרך עוזבים למקסיקו. כמה עצים כבר קרחים לגמרי והשאר מתדלדלים לאיטם. עלים צהובים וחומים מכסים את המדשאה ואת שביל הגישה לבית. הימים הולכים ומתקררים. בלילות ובבקרים כבר קר למדי והיום נושבת רוח קרה. בעודי כותבת, מתרוצצים הילדים בגינה ומניפים אל על עפיפונים שבנו במו ידיהם משקיות ניילון קשורות לחוטי צמר. רוח הסתיו העזה מסחררת את השקיות מעל לראשיהם. הסבך הופך לענפים עירומים ומבעדו ניבטים בתי השכנים. זהו סידור מצוין: מאפריל עד אוקטובר היער צפוף וסבוך ונדמה שאין איש סביבנו ומאוקטובר עד אפריל קר כל כך עד שכולם מסתגרים בבתיהם ושוב, נדמה שאין איש סביבנו. בחודשים החברתיים יותר של השנה הצלחתי, בכל אופן, לקשור כמה וכמה קשרי ידידות ושכנעתי את שכנותיי שאפשר לקפוץ אליי לכוס תה, לא כאמירה מן השפה ולחוץ אלא כי באמת אפשר והן מוזמנות. לינדה הגיעה השבוע. בטקס חגיגי שלפתי לכבודה את כל קופסאות התה שבארון מעל הכיור. לינדה פשפשה ורחרחה ולבסוף בחרה בתה מנטה.
אחר כך התנצלה שאינה מגיעה לעיתים קרובות יותר ומיד פירטה מדוע: מאורע רודף מאורע. יום אחד, בעודה מטיילת עם כלבה לוקאס, עצרה לאסוף דואר מהתיבה שבצידי הכביש. ברגע של חוסר תשומת לב רפתה אחיזתה ברצועה ולוקאס, כלבלב קטן, נבחן וחששן, המתעלף למראה סנאים אפילו, קפץ על כלבו של רוב השכן שפסע בסמוך אליהם ונשך אותו היטב בצוואר. באותו הרגע וגם בעת שסיפרה זאת פרצה לינדה בבכי ומיהרה לנגב את עינייה. חומרתו של המאורע הייתה ברורה לי: ראשית, האמריקאים מסורים לכלביהם במידה רבה מאד. כאילו לא די בכך, לרוב ולאשתו אין כלל ילדים וכלבם הוא כל עולמם. שנית, ההליכה עם כלב קשור ברצועה היא חובה מוסרית ואין להקל בה ראש. אז לוקאס נשך ולינדה התנצלה ורוב אמר שהכל בסדר, וזכרון המילים שהוחלפו מביא את לינדה להתפרצות מחודשת של רגשות סוערים, כי ברור, היא מייבבת, ששום דבר לא בסדר ומאחורי המילים המנומסות מסתתרת האמת והיא, כך נודע ללינדה בעקיפין, שכלבו של רוב נלקח לבית החולים הוטרינרי ונזקק לתפרים בצווארו. מכיוון שנודע לה, התקשרה לינדה לרוב והציעה לו פיצוי כספי ורוב אמר שאין צורך, וצמד המילים הזה דכדך את לינדה עוד יותר. וככל שהוסיף רוב להיות חביב ומתחשב כך הוסיפה והעמיקה מצוקתה של לינדה. ישבנו שתינו, עם התה והקפה שלנו וטכסנו עצה: מדוע לא תרכוש, כפיצוי, עצם גדולה וחגיגית לכלבו של רוב ותעניק לו אותה במתנה בהזדמנות הראשונה? רעיון זה הניח את דעתה של לינדה ורוחה התאוששה במקצת.

IMG_8089

סבתא נורית וסבא דב הגיעו לביקור. ביחד חגגנו את ראש השנה וגם אכלנו סעודה מפסקת על אף שלא צמנו כלל, מכיון שכל חג ומועד הם סיבה ראויה להתכנס סביב השולחן ולטעום ממטעמיה של סבתא נורית. הימים עוברים בנעימים, כאילו תמיד היינו כאן ותמיד נהיה כך יחדיו.

IMG_8088

השבוע נסעתי עם מיקה לבית החולים הוטרינרי הסמוך לביתנו, לשם קבלת חיסון נגד כלבת ועוד חיסון ששכחתי את שמו. כמנהג המקום, התקבלה מיקה בכבוד מלכים ובקריאות נלהבות:

 ???Mika! OMG, your so gorgeous! Such a beautiful dog! How are you

בהיותי האוחזת ברצועה, מלווה אנושית נחותה ונטולת עניין, נתבקשתי לסור עם מיקה לחדר הטיפולים, שם המשיך הטקס הנלהב. מכיון שבגרה ועתה היא בת שבע שנים וארבעה חודשים, זכתה מיקה לבדיקה לכלבים בוגרים, ה-senior exam. עיניה נבדקו, פרוותה נבחנה בקפידה וידיה האמונות של הרופאה עקבו אחר איבריה מבעד לעורה בחיפוש אחר גידולים אפשריים. במעבדה סמוכה נלקחה בדיקת דם והתוצאות הגיעו לאחר דקות ספורות. מכיון שחזרה האחות בפנים חמורות סבר, ידעתי תיכף ומיד שהצטיינות לא תהיה כאן ואכן, מיקה אובחנה כנשאית של שתי מחלות המועברות באמצעות קרציות, אחת מתוכן (פם פם פם, הלמות תופים מבשרת רעות – ) היא מחלת הליים. כן, על אף הטיפות המונעות, בכל זאת הצליחה איזו קרצייה מנוולת לבצע את זממה. למיקה נרשמו שישים כדורי אנטיביוטיקה למשך 30 יום. ״תתני לה אותם עם נקניק או גבינה״, הציעה הרופאה. ״אה, לא אני״, אמרתי בחיוך, ״בעלי יעשה את זה. הוא המנהיג של הלהקה, את מבינה, וכשהוא באיזור מיקה לא מתייחסת לאף אחד אחר״. ״מצוין״, צהלה הרופאה ומיד פנתה למיקה במונולוג שנחצב מן הלב:
Yes Micka, don't worry, daddy's gonna give you those pills, that's right

?Yes darling, no need to worry, right

We're almost done here, and you can go home to your daddy

וכמו שלמלכי קדם היה בודאי את המשרת שפסע בעקבותיהם עם שקיק מטבעות הזהב, כך פסעתי אני עם מיקה, שלפתי את הכרטיס הכל יכול ונתתיו לפקידה בדלפק הקבלה, בתמורה לחמישה דפים מודפסים בצפיפות המפרטים את ממצאי ה-senior exam ובקבוקון כדורים יקר מפז.

IMG_8087

בבית הקפה במורגנטאון, אליו הלכתי בחורף עם טליה (אפשר לקרוא כאן) פגשנו את דיוויד, בעליו של המקום. על הדלפק ניצבה צנצנת גדולה ובה נוזל חום ומשהו מרחף בתוכו, עטוף בבד חיתול. תיכף ומיד הייתי מוכרחה לדעת מה זה, ודייוויד, שניצב ליד מכונת הקפה, סיפר לי שזהו ה-cold brew, הקפה הקר שלהם, שדיוויד הוסיף לו כשותית, המשמשת בדרך כלל בהכנת בירה. מכאן הוסיפה השיחה וקלחה ולבסוף נודע לנו שגם דיוויד ומשפחתו הם בחינוך ביתי. בהתלהבות רבה רשם לי את הטלפון של ג׳ני אישתו ובמקביל כתב לה הודעה אודות היכרותנו. בערב קיבלתי הודעה ממנה ולאחר חילופי ברכות היכרות תמציתיות קבענו להיפגש.
ביום חמישי האחרון סרנו לביתם, בית חווה עתיק בן מאתיים שנה, במרחק כעשר דקות מביתנו שלנו. עוד יותר משציפו לפגוש את ארבעת ילדיהם של ג׳ני ודייוויד, ייחלו ילדיי לפגוש בחזיר המשפחתי, אודותיו סיפר לנו דיוויד בבית הקפה. משהגענו, יצאו הילדים לקראתנו, הציגו את עצמם והזמינו אותנו לראות את ארבעת התרנגולות המתרוצצות בחצר ומשם המשכנו כולנו למשחק לגו סוער. לאחר דקות ספורות החלו הילדים תוהים היכן מונח אותו חזיר שהובטח להם. ״אה, פנקייק?״ אמרה ג׳ני כלאחר יד, ״הוא הלך.״ ״מה זאת אומרת הלך? כלומר מת?״ שאלנו בתמיהה. ״לא! לא מת בכלל!״ צחקה ג׳ני ופצחה בסיפור, שבאותה עת האזנתי לו בסבר פנים רציני, אך מששבתי וסיפרתי אותו לעידו ולהוריו, לא יכולתי לעצור את פרצי הצחוק ואת הדמעות שזלגו מעיניי: ״פנקייק״, סיפרה ג׳ני, ״הוא חזיר מאד חברותי ולנו יש רק ארבעה תרנגולות. זה לא הספיק לו! הוא היה קצת מדוכא. אז לפני שלושה ימים הוא קם והלך ברגל לחווה שבקצה הרחוב. להם״, הטעימה ג׳ני, ״יש שלוש מאות תרנגולות והם אמרו לנו שישמחו מאד לארח אותו״. כדי שירוויח את לחמו, כמו שנהוג לומר, הונח פנקייק החזיר בקרקעית הבריכה היבשה למען ילחך את הרקבובית שהצטברה בתחתיתה. כך יצאו שני הצדדים נשכרים – פנקייק החזיר אינו בודד יותר, הרקב שבקרקעית הבריכה משמש לו כמספוא ובעלי החווה יזכו בבריכה מצוחצחת לקראת הגשמים שיבואו עלינו לטובה. ״לא נראה לי שהוא יחזור״, הוסיפה ג׳ני, ״ובכל אופן, אנחנו משחררים אותו לדרכו בלב שלם.״

IMG_8090

השבוע התחלנו להתנדב בגן הירק של בית הספר האנתרופוסופי בקימברטון, כפר חביב הנמצא במרחק רבע שעה נסיעה מביתנו. כדי להתנדב, היה עליי להנפיק עבור בית הספר אישורים כאלו ואחרים, המעידים על היותי אזרחית מוסרית ושומרת חוק. בשל עצלנותי המופלגת, הרהבתי עוז ושלחתי למזכירת בית הספר צילום של הויזה האמריקאית שלי ותחת הצילום הוספתי וכתבתי שמסכת היסורים והחקירות הכרוכות בקבלת הויזה יש בהן בכדי להעיד על כשרותי ולאפשר לי לטפל בערוגות ובעצי הפרי שבגן הירק. לשמחתי, סברה כך גם המזכירה וביום שלישי האחרון, התייצבנו, הילדים ואנוכי, אצל סיליה, אחראית גן הירק. הילדים לא ששו אליי עפר. אני לעומתם, הייתי חדורה בחדוות העישוב והניכוש. להפתעתם, הטילה עליהם סיליה משימה יוצאת דופן: לגשת אל ערוגות הפטל ולאכול את כל מה שנשאר על הענפים. הקטיף המרכזי כבר הסתיים ובקרוב ייגזמו השיחים עד לאדמה. חבל על הפירות שעוד נותרו, אמרה סיליה. הילדים לא ידעו נפשם מרוב אושר והעבירו מבטים תמהים ממני אל סיליה ובחזרה, כמבקשים לודא שאכן הבינו את שנאמר להם. משהנהנתי בראשי, פצחו בריצה ולא ראיתי אותם מכאן ואילך במשך למעלה משלוש שעות, להוציא ביקורים חטופים לצורך הנחת פטל בפי. בינתיים כרעתי ועישבתי, ערוגה אחר ערוגה. בשל משקעי הקיץ, מרובים כאן העשבים מחד, אך קלים לעקירה ואינם מעמיקי שורש מאידך. אגב עישוב, חקרה אותי סיליה אודות החינוך הביתי ואני חקרתי אותה אודות צמחי הגינה. בסיור במקום שעשתה לנו, לפני שהטילה עלינו את משימות היום, הציגה סיליה את חלק מהערוגות בתור ״שלוש אחיות״. שלוש האחיות הן שיטת גידול אינדיאנית של שלושה יבולים בלבד – תירס, שעועית ודלעת קטנה. ראשית זרעו האינדיאנים את התירס ומשהגיע לגובה מסוים הוסיפו וזרעו את השעועית, שעלתה והתלפפה על הגבעולים העבים של התירס ולאחריה את הדלעת, שזחלה בינות להם. את התירס המוכן יבשו וטחנו לקמח, את השעועית ייבשו ואת הדלעת שימרו ואלו היו מזונותיהם בחורף הקר. פרט לשלוש האחיות, ניזונו האינדיאנים משפע בעלי החיים והצמחייה שסבבו אותם. האינדיאנים של אזור פילדלפיה היו שבט הלנפה (Lenape) וסיליה, כך שמתי לב, מקפידה לקרוא להם בכבוד רב אינדיאנים ולא native Americans, כפי שדורשת דת הפוליטיקלי קורקט. בנוסף ספרה לי סיליה אודות ארבעת הצמחים הקדושים לאינדיאנים: Sweetweed, עשבוני קטן קומה שמעליו קלעו סלים, מרווה, טבק ועץ ארז.
מה עלה בגורלם של אנשי הלנפה איני יודעת. במרחק הקלדת כמה אותיות ממני מצוי המידע, אך אני מתמהמהת. נעים לי לחוש בידע שנחשף מתוך השיחות שאני מקיימת. הזמן, כך אני חשה, מוסיף לו שכבות של הרהור והבנה בתוכי, רגש ודמיונות שעוטפים אותו ומגנים עליו מפני קלות הדעת.

מאוחר יותר בבית, גופי מזכיר לי שחלפו כעשר שנים מאז שעישבתי בשדות במשך כמה שעות ברציפות.
בעשר השנים הללו ילדתי, הנקתי (הא! מתקן המילים משנה לי ל״הענקתי״. גם נכון), התרוצצתי, הרמתי והורדתי, ציירתי וגם, במרווחים, עישבתי.

אני מתענגת על השרירים הדואבים.

 

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “Who's your daddy

  1. את יוצרת פה לאט לאט מיתולוגיה פרטית עבורנו, המבקרים האקראיים, בבלוג וגם בחיים (בקרוב). מסקרן מאוד עולם זה שלך, ומשום מה מזכיר לי מדי פעם את תולדות אן שרלי (ולא בכדי, חחח)

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s