עת קציר

מן הראוי להקדים ולספר שכאן ביבשת מייחסים חשיבות גדולה למדשאה גזומה היטב. מדי סוף שבוע אוחזים תושבי המקום במכסחות הדשא, מי ברגל ומי בדהירה על גבי טרקטורון כיסוח וקוצצים פסים-פסים לאורך ולרוחב המדשאה. חלקם מרהיבים עוז ומכסחים בדפוס יהלום, כלומר בקוים המצטלבים באלכסון. אין מחילה למי שמזניח את מדשאתו; בעשותו כך חוטא האדם, לא רק למקום, אלא גם לשכניו ועשוי בהחלט לזכות לביקור נימוסין שתכליתו נזיפה מרומזת וקריאה לשוב לתלם, הלכה למעשה. עתה, משכוסחו המדשאות בפעם האחרונה בהחלט לפני ליל כל הקדושים, הוציאו בעליהן את הקישוטים שנשמרו לרגע זה – מצבות קברים. את המצבות הקטנות הניחו על המדשאה בקדמת הבית והן נוטות הנה והנה במתכוון כדי לשוות למדשאה מראה של בית-קברות נטוש ומעורר אימה. כך, ביחד עם הדלעות, השלדים ורוחות הרפאים – עוטים הבתים כסות חג ומועד.

IMG_8122

יום שלישי, בוקר קר בגן הירק. סיליה מובילה אותי לערוגות התבלינים שיש למהר ולהכין לקראת החורף: עליי לנכש את עשבי המדשאה שזחלו וטיפסו אל הערוגות. בקרוב תגזום את השיחים עד לקרקע ואת ענפיהם תתלה לייבוש. את השורשים תכסה בשכבה עבה של חציר יבש בכדי להגן עליהם מפני הכפור.

מחמת קור הבוקר סירבו הילדים לסייע במלאכה ונסוגו אל תוך אולם הלימוד. בין כסאות העץ המסודרים במעגל פיזרו את תכולת התיק שהביאו עמם ושיחקו במשך שעה ארוכה בבובות שדחסו לתוכו. משעלתה השמש לרום השמיים והאויר התחמם במעט, יצאו לחפש פירות אחרונים של פטל ותות שדה. לאחר מכן חשו מאוששים דיים ובאו לסייע לי במלאכת העישוב. עישבנו סביב לערוגות הנענע, הרוזמרין, האורגנו, הקורנית והפיגם, שכאן קוראים לו רוּ, פשוט רוּ, ומגדלים אותו עבור זחלי הפרפרים ולא לשום תועלת אחרת. למרווה כאן יש עלים גדולים. זו אינה המרווה הרפואית המוכרת לנו. תיארתי אותה לסיליה וסיליה אמרה שמרווה כזאת גדלה באיזורים היבשים שבמערב. כאן גדלה מרווה אחרת, בהירה ורחבת עלים, ריחה חזק ומשתמשים בה לתבשילי בשר חזיר. על תה מרווה ודבש לא שמעה סיליה מעולם ועל פסטה ברוטב חמאה ומרווה שמעה שמועה מעורפלת בלבד. בצהרי היום, לפני שנפרדנו מסיליה ושבנו לביתנו, העניקה לנו סיליה במתנה שתי דלעות גדולות, האחת כתומה והשניה בגוון צהוב חיוור. קישטנו בהן את הסלע הניצב בסמוך לשביל הגישה המוביל לביתנו.

IMG_8123

בשבת הוזמנו למפגש גילוף דלעות בביתו של מייקל, עמיתו למשרד של עידו. בקדמת הבית המתינו לנו מייקל, אשתו ג׳ניפר ושני ילדיהם, לבושים בכתום ובשחור לרגל המאורע החגיגי: מייקל לבש חולצה שחורה ומכנסיי ברמודה כתומים, ג׳ניפר לבשה חולצה כתומה והילדים לבשו חולצות עם הדפסי דלעות. על גבי שולחן פלסטיק מתקפל הונחו דלעות כתומות ולבנות בגדלים שונים ואנו נתבקשנו לאמץ לנו דלעת. בסמוך לדלעות הונחה קערה גדולה לגרעיני הדלעות ולסיבים העוטפים אותם ולצד הקערה שלל סכינים, מסוריות ועוד כלים ייעודיים לתהליך חציבת הדלעות. ראשית, בחרנו דלעת. בסכין הסרנו את חלקה העליון של הדלעת, ניקינו אותו מסיבים וגרעינים שדבקו בו והנחנו אותו בצד. בכף הגשה גדולה חפרנו וחפרנו במעמקי הדלעת עד ששלינו מתוכה את כל הגרעינים והסיבים (החוגגים החרוצים יגדילו עשות ויפרידו בין הסיבים לגרעינים. לאחר מכן יקלו את הגרעינים בתנור או במחבת. אבל אנחנו, מיד הכרנו בעצמנו שאין בנו את הנפש המחושלת הנדרשת לעמל מורכב זה ובתום גילוף הדלעות לקחנו והשלכנו את תכולת הקערה, על גרעיניה וסיביה, אל מתקן הקומפוסט הביתי). ג׳ניפר ערמה לפנינו חוברות ובהן שלל דגמי גילוף דלעות. עלמה בחרה במכשפה רכובה על מטאטא. באמצעות נייר דבק הצמידה את הרישום אל הדלעת הכתומה ובדוקרן קטן ניקבה חורים לאורך קוי המתאר של צללית המכשפה. לאחר מכן ניסרה בעדינות לפי הרישום המנוקב.  טליה ואני ביקשנו לעצמנו דלעת בסגנון קלאסי, חלולת עיניים ופעורת פה. ג׳ניפר רשמה עבורנו על פיסת נייר קוים לדמותה של הדלעת שלנו (העיניים והאף הם משולשים שוי שוקיים והשיניים סדורות כשיניי רוכסן). סירבתי באדיבות למסורית ושלפתי מן התיק את הסכין המתקפלת שלי. ג׳ניפר רכנה לעבר עידו ושאלה אותו האם כל הנשים בישראל מסתובבות עם סכין מתקפלת בתיקיהן ועידו אמר שלא ושגם לי לא הייתה כזו עד לאחרונה וסיפר לה כיצד התגלגלה לידיי סכין, סיפור שאספר בעצמי במועד אחר. מאוחר יותר נכנסה ג׳ניפר הביתה ושבה עם הסכין המתקפלת שלה. היא שלפה את הלהב וסיפרה לי למה משמשת אותה הסכין, אך הודתה שמעולם לא נשאה אותה עימה מעבר לגבולות ביתם.

לאחר כשעתיים בהן חצבנו בדלעות, שתינו סיידר חם והתכבדנו במיני מזונות שהונחו על גבי שולחן סמוך, חשנו שהגיע הזמן לעזוב. ג׳ניפר קיבצה את כל הילדים ודלעותיהם לצילום משותף. נפרדנו בחיבה, אחזנו בדלעות שבתוכן הניחה עבורנו ג׳ניפר נרות קטנים, נכנסנו אל הרכב ונסענו הביתה.

IMG_8120
הערב ירד וירח חדש הבהיק בשמי המערב. חשוון הגיע. הסתיו, יבש, שמשי וקר, עוטף אותנו במלבושים. בלילות ההסקה פועלת. בימים אנחנו מתעטפים בסוודר דק או באפודה. השמש נעימה, הצללים קרים מאד. עוד עלים נושרים ועוד עצים מאדימים.
זוהי העונה לדאגה. אני חשה בה מתגבשת בי, עוצמה גדולה שקדמה לימים אלו, ימי הנוחות המגוננת. הפרפרים והציפורים נדדו מכאן, עלי העצים נצבעו בגוונים עזים והימים הפכו קרים מאד. באחד הבקרים גיליתי שכבת כפור דקה על כמה מצמחי המדשאה. החיה שהיא אני יודעת אודות החורף הקרב. זהו זמן לחפש מחסה, להכין מזון ועצים ומוטב לעזוב הכל ולנוע דרומה, היכן שחם ונעים והאוכל מצוי בשפע. אני חשה בתנועת העולם וצורתה בתוכי היא דאגה. היא עולה בי ומוצאת את דרכה בתוך ההכרה בדמות רעיונות אודות פעילות ודחף לעשייה. גם הגוף מתמצק ונדרך ואינו רך כפי שהיה במשך הקיץ.
IMG_8125

בשבוע שחלף ביקרה בביתנו ציירת. חברתי למקצוע, שותפה לדרך ההתבוננות. היכרותנו הייתה מועטה, אך בציורינו זיהינו את המשותף ועתה סרה לביתי להעמיק את החיבור שבינינו. הדמיון יצר את המשיכה והקרבה חידדה את השוני. דרכה למדתי אודותיי ואודות הדרך שבחרתי לי. מתוך מה שציירה ראיתי את מה שאיני מציירת. במובן מסוים הייתה היא מראה עבורי, מראה לנתיב בו לא פסעתי. בדמותה זיהיתי את דמותי שלא התממשה בחומר ונוכחותה חידדה את קווי המתאר של החיים שיצרתי לי.

הבנתי שאני נמשכת לאור, לצבעים השונים של האור. קוי המתאר אינם נוגעים לי ועל אף שיש ביכולתי לעקוב אחריהם הרי שאינם כלל מענייני. אדרבא, אני נמשכת לנופים שיש בהם אורות וצללים מרובים וסבוכים ואוחזת בנוף כבעוגן בעודי ממפה את האור. לעיתים אני עולצת משעלה בידי להכחיד את הצורה ובכל זאת לברוא עולם, כולו ריצוד האור וכתמי הצל.

IMG_8121

מורן ואני נפגשנו בחלום. ישבנו יחדיו בצמד כסאות נוח בחוף ים הומה אדם. הומה אדם עד כדי כך שלא ראינו את הים עצמו ורק שולי הגלים לחכו את כפות רגלינו. לי היה גלשן קטן ומשוט. מדי פעם הנחתי אותו במים הרדודים ושטתי כה וכה. ליד מורן התיישב שחקן קולנוע מפורסם והם שוחחו בעליצות ולגמו משקה מוגז מבקבוקים. צחקנו הרבה, כפי שהיינו צוחקות יחדיו בקיבוץ. בבוקר נודע לי שגם מורן חלמה עליי באותו הלילה. על אף שלילותינו חופפים רק בחלקם הקטן, אחזתי בחדווה במחשבה שנפגשנו בחוף הים האחר.

בין כל מיני המתוקים הנפוצים ביבשת זו, עולים וזורחים ה-s'mores, שפירוש שמם הוא some mores
זהו ממתק מסורתי ואהוד מאד, הפוסע שלוב זרועות עם הישיבה סביב המדורה בלילות הקיץ והסתיו.
כך מכינים s'mores: בין שני ביסקוויטים מניחים קוביית שוקולד גדולה או כארבע קוביות קטנות. אוחזין ביד אחת וביד השנייה, נעוץ בקצה קיסם, קולים מרשמלו בלהבות. ואז, בתנועה נחרצת, מרימים את הביסקוויט העליון, מניחים את המרשמלו החם על קוביית השוקולד, סוגרים בזריזות, לוחצים היטב, שולפים החוצה את הקיסם והרי לכם s'more. בתיאבון.

 

מודעות פרסומת

2 Comments

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s