סוף עונת התפוחים

בחג ההודיה התארחנו אצל מייקל, עמיתו לעבודה של עידו.
עטינו על עצמנו מלבושי חג ויצאנו לדרך, אל מייקל ומשפחתו, המתגוררים במרחק חמישים דקות נסיעה מביתנו. תרנגול הודו עצום קידם את פנינו מדלפק המטבח בכניסה לבית. מדי שנה, סיפר לנו מייקל, הם מעניקים שם לתרנגול ההודו. השנה קראו לו קאסידי, על שם חבר יקר שנפטר בטרם עת. מייקל רכן מעל התרנגול ובסכין גדולה חתך נתחים והניח אותם במגש כסוף שניצב בסמוך. אני מוניתי לתפקיד שומרת חום תכולת המגש. משפנה מייקל להניח נתח עוף במגש, היה עליי להניף אל על, במיומנות וברגישות, את מגבת המטבח ששמרה על חום המנה ולשוב ולהניח אותה על נתחי העוף משחזר ופנה מייקל לעבר קאסידי המבותר. אוירת חג שרתה בכל וכולנו היינו נרגשים מאד. יין איכותי נמזג בכוסות ולילדים נמזגה שמפניית ילדים מרובת בועות ונטולת אלכוהול. בראשית הארוחה אחזנו ידיים והודינו על השפע ועל השהות בחיק המשפחה. לאחר מכן הוגשו תרנגול ההודו הממולא והרוטב המסורתי המלווה אותו, מחית תפוחי אדמה, מיני שורשים בתנור, רוטב חמוציות משני סוגים – האחד מתוק והשני בתוספת פלפל חריף קצוץ דק ועוד מיני סלטים. ככל שנמשכה הארוחה כך הוסיפה וגברה ההתרגשות לקראת הקינוח המיוחל, פאי הדלעת, שכתרים נקשרו לו ואגדות סופרו אודותיו. ראשית אוכלים אותו חם, כקינוח לארוחת החג. בבוקר המחרת יאכל קר, בסמוך לכריך משאריות תרנגול ההודו. ״אז ככה״, הסביר מייקל, ״לוקחים פרוסת לחם, מניחים עליה פיסות מבשר תרנגול ההודו ומעליהן מניחים קצת מהמילוי. על כל זה מוסיפים מחית תפוחי אדמה, סוגרים ולוחצים חזק עם הפרוסה השנייה״. נדמה היה, לאור הניצוץ הנלהב בעיניהם של מייקל ובני משפחתו, שכל חג ההודיה הומצא ונחגג רק בעבור ארוחת בוקר של כריכי הודו ופשטידות דלעת קרות.
״ואיך היה הפאי?״ שאלה מארי בקוצר רוח. ״האמת שלא משהו בכלל״, עניתי בזהירות. מארי פלטה נחרת בוז ממושכת. ״יותר מדי תיבול״ פסקה בנחרצות, ״רוב האנשים לא יודעים לתבל כמו שצריך. מגזימים עם הקינמון והציפורן. הבצק בטח היה קנוי (נכון, אני מאשרת) ויש סיכוי לא רע שהדלעת הייתה מקופסת שימורים. אני״, המשיכה מארי, ״משתמשת בדלעת מסוג neck pumpkin (להלן איור) ומכינה את הבצק בעצמי!״״רק לאשתי יש סבלנות להכין פאמפקין פאי כמו שצריך״, המהם בשביעות רצון דן, בעלה של מארי, בעודו שולף מן המקרר את שאריות תרנגול ההודו ומתקין לעצמו כריך. ״בבקשה״, מארי הזדרזה והניחה לפניי פרוסה מפאי הדלעת שלה ואני בצעתי מהפרוסה בכפית והגשתי אותה לפי. טעמה היה עדין, אגוזי. התיבול מעודן. עם קפה חם בספל גדול, סיימתי בהנאה את הפאי שהוגש לי ואף כיבדתי את לביא, שנטש את מכוניות המשחק ובא בעקבות הניחוח.

באחד מביקורינו בבית מארי ומשפחתה, התגאתה מארי בפניי בחית המחמד החביבה עליה, הלא היא המחמצת ארתור, מחמצת במיטב שנותיה המשמשת את מארי להכנת כיכרות לחם ומיני מאפים. בחגיגיות שלפה את ארתור מן המקרר ופתחה בסמוך לאפי את מכסה הפלסטיק של הקופסא המשמשת לו כבית מזה למעלה מעשור. הבעתי עניין בקורות חייו של ארתור והרהרתי לתומי בקול רם שלו הייתה לי מחמצת מחמד, הייתי קוראת לה משה, כלומר Moses. כבר התריעו חז״ל ״חכמים היזהרו בדבריכם״ ואכן, לא חלף זמן רב מאותו המפגש ובבוקר בהיר אחד נכנסה מארי לביתנו ברוח סערה והכריזה: היום נכין את מוזס! כשם שבאה כך הלכה ואותי הותירה עם מוזס המבעבע וחופן הוראות כלליות לגבי תחזוקתו מחוץ למקרר עד שיִצא לדרכו המוחמצת וישכון, אחר כבוד, באחורי המקרר. מוזס בעבע במשך שלושה ימים ושלושה לילות. במהלכם הקפדתי לעדכן את מארי בצילומי תקריב של העיסה הצמיגית ומארי עודדה אותי להמשיך ורק שאלה אם יש כבר ריח. אחרי שלושה ימים קרבתי את אפי למוזס ולהפתעתי עלה ממנו ריח שונה ומפתיע, לא של בצק חמצמץ אלא כשל פרי בשל וריחני, בדומה לריח האפרסק. זהו זה, אמרה מארי, אפשר לשים במקרר. וכך, מדי שבוע, אני בוצעת מחצית המוזס לצרכיי ומאכילה את המחצית הנותרת בתערובת של קמח ומים חמימים.

אישה יקרה ללבי ילדה בראשית השבוע. היא שם ואני כאן. את השמחה ואת ההתרגשות אני חולקת איתה בשיחות קצרות ומקוטעות.

לאט לאט נסוג העולם אל תוך החורף. מרבית העלים נשרו ואלו שנותרו על העצים, בעיקר על עצי האלון הכבירים, צבעם חום כתמתם והם יבשים ומתפוררים מחמת הקור. היערות צבעם כהה ומתוכם עולים ובוהקים ענפי עצי הסיקאמור הלבנים (שמשמעות שמם – ״שקמה״, על אף שאין קשר בינם לבין עצי השקמים והם בני משפחתו של עץ הדולב).

הנה ציור מן השבוע האחרון, ביום אחד שבו אפשר היה לשבת בחוץ ולצייר. הכל חוּם, חוּם ועוד קצת חוּם:

כמה אותות מובהקים מסמלים את ראשית עונת החגים והגעתו של חג המולד:
בבת אחת, מחג ההודיה ואילך, משדרות כל תחנות הרדיו את שירי חג המולד, מזמורים מסורתיים ושירי הלל. בתחנת רדיו תמוהה שנדדתי אליה באקראי נאם איש, בקול מהיר כשל קריין פרסומות, אודות הרווח הרוחני הטמון בתרומה כספית נדיבה לאיזו כנסייה שהוא נציגה עלי אדמות.
כל בתי הספר למחול המכבדים את עצמם – יש בתי ספר רבים למחול באזורנו וכולם מכבדים את עצמם עד מאד – מציגים בחג המולד מופע מושקע של בלט ״מפצח האגוזים״, שהחזרות אליו החלו עוד בקיץ. שאלתי את מארי האם מדובר פה באיזו מסורת. ״בודאי״, אמרה מארי, ״ככה זה כשמתקרב חג המולד: קונים עץ אשוח והולכים להצגה של ״מפצח האגוזים״. עד לשיחתנו זו הניחה מארי שזהו מנהג כלל עולמי. להפתעתה הרבה התחוור לה שאין הדבר כך. מנהג נפוץ נוסף הוא הכנת כרטיסי ברכה לחג המולד מעוטרים בתמונות המשפחה. משפחות רבות עוטות את מיטב מחלצותיהן, שוכרות צלם מקצועי או ניגשות לצלמנייה סמוכה. את כרטיסי הברכה מעניקים לבני משפחה ולחברים.
הדלעות נמוגו מקדמת הבתים ובמקומן נתלו קישוטי חג המולד: עצי פלסטיק מקושטים בכדורי זכוכית, זרים מעוגלים מעוטרים בסרטים אדומים ופעמונים זעירים, פסלי גינה של סנטה קלאוס, אנשי שלג, איילים, מזחלות ועוד. בלילות, נדלקים קישוטי הבתים: הכרכובים, משקופי החלונות והדלתות וקווי המתאר של הגגות והבתים מעוטרים בנורות צבעוניות. שרשראות מקיפות את גזעי העצים ואת השיחים בקדמת הבתים, קווי מתאר לעולם שנמוג באפלת הלילה. מצעדי חג המולד ואירועים בהשתתפות סנטה קלאוס מתקיימים בערים הסובבות אותנו כבר משלהי החודש האחרון. עשרות שלטים ננעצו בשולי השדות, מכוונים למטעי עצי אשוח בסגנון ״כרות במו ידיך״, או מצהירים על מכירת עצי הסקה לחימום הבית. בדרכים, עצי אשוח שנכרתו זה לא מכבר קשורים לגגות רכבים בדרכם לביתם החדש.

גן הירק וסיליה יצאו בקרוב לחופשת החורף השנתית. אלו ימי הפעילות האחרונים לפני בוא הקור הגדול והמלאכה מרובה. את תוצרת גן הירק מייבשים, כובשים ואורזים למכירת החורף השנתית של בית הספר האנטרופוסופי. משהגענו ליום ההתנדבות השבועי שלנו, קיבלה סיליה את פנינו כשהיא מוקפת בצנצנות זכוכית ואריזות נייר וצלופן: שקיות קמח תירס, שעועית ארוכה כבושה, מלפפונים חמוצים, עגבניות מיובשות, ריבת פטל אדום, פלפלים חריפים ומתוקים כבושים בתחמיץ וגם פלפל חריף מיובש, עשבי תיבול ארוזים בשקיות קטנות וכמה סוגי תה. סיליה הסירה את המכסה מעל דלי פלסטיק גדול, שפכה ענפי קורנית לקערות מתכת גדולות והנחתה אותנו להסיר את העלים הקטנים מעל הענפים ואת הענפים להשליך לדלי.
I know now why they call it thyme, אמרה סיליה באנחה מבודחת: Because it takes time to prepare it.
לאחר דקות ממושכות של מריטת ענפים החלו הילדים גולשים בדכדוך ממושב הכסא אל המרצפות וסיליה מיהרה להמיר את המלאכה המייגעת במלאכה אחרת, נדרשת לא פחות וחביבה בהרבה – הכנת תיונים. מתוך דלי פלסטיק אחר מזגה לקערה גדולה שפע תפרחות קמומיל. באמצעות כפיות מלאנו שקיות תה ריקות ולאחר מכן גיהצנו בזהירות את פתחי השקיות. משסיימנו, ארזנו את השקיות במארזי צלופן חגיגיים, שמונה שקיות המארז. לאות תודה על עמלנו ארזה עבורנו סיליה חופן תיוני קמומיל ושלחה אותנו לדרכנו. בשבוע הבא, כך אמרה, נכין מטאטאי זרדים ובזאת ניפרד למשך החורף.

בוקר יום שבת, שמש חיוורת זורחת על העשב הקפוא. בשמיים מרחף בלון פורח ולו פסים בצבעי הקשת. רחש הלהבה הגדולה שבתוכו מהדהד כנשיפה נמוכה על פני העצים והשדות. ירדתי אל הסטודיו, לקבל את פני המבקרים. קר מכדי לשבת מחוץ לדלת ולכן ישבתי בסמוך לחלון וציירתי את הנוף שנשקף בעדו, אותו הנוף שציירתי כשעברנו לכאן, בחג המולד שעבר. הפעם, הפתעה. משהו השתנה בנוף, משהו חסר. הנחתי את הרישום על השולחן ויצאתי החוצה, אל חלקת היער. גזע גדול שהיה מוטה באלכסון בחורף שעבר נסדק ונשבר ועתה הוא מוטל על האדמה.

מתיו וטאבית׳ה באו לבקר בסטודיו. את הילדים הניחו עם ילדינו וירדו לסטודיו. מת׳יו התבונן בעניין בציורים ולבסוף בחר לביתם ציור קטן שצויר בעת סופת השלג בחודש מרס האחרון. טאבית׳ה ואני ישבנו על הספה ושוחחנו אודות מרקוס בן השבע, שלו נפש אוהבת טבע ומרחבים ובבואו לביתנו הוא נעלם בסבך היער ואנו שומעים אותו, פוסע בינות לזרדים ושר לעצמו, שר לעולם. בביקורם אמש הזכיר לי שעל המדף בארון שבמסדרון מונחת קופסת נעליים ובתוכה צדפים. מרקוס ביקש שאפתח אותה ואניח לו לבחור לעצמו צדף במתנה. וכך עשיתי.

המטע בו קטפנו תפוחים במהלך הסתיו נסגר למשך החורף וישוב ויפתח בשלהי האביב. קטפנו בו בעיקר תפוחים מזן Honey crisp בראשית הסתיו ותפוחים מזן Pink lady בסתיו המאוחר. הם היו הטריים והמשובחים ביותר שאכלנו מימינו.