סופת קיץ שטפה את הלילה בגשם סוער ובברקים משתלחים. עם עלות השחר נסעתי באיטיות ובזהירות אל בריכת השחייה. כשחזרתי הביתה כבר זרחה השמש ועננים אפורים ולבנים, שוליהם פרומים, שייטו לרוחב השמיים. הסופה נמוגה ופינתה את מקומה ליום שמש חמים.

מזג האויר הוא נושא נפלא לשיחה. לא סתם, טוען עידו, התקינו תושבי היבשת את מעלת הפרנהייט. כאן, בין עשרים לשלושים מעלות צלזיוס למשל, אין סתם עשר מעלות משמימות ונטולות עידון, אלא עשרים מעלות פרנהייט שלמות שראשיתן בשבעים מעלות נעימות ומרעננות וסופן בתשעים מעלות מהבילות. בין הקטבים מצוי עולם שלם של דקויות מטאורולוגיות. הקיץ בחוף המזרחי של צפון היבשת הוא הרפתקאה רבת תהפוכות הטומנת בחובה זרזיפי גשם, ימים אפרפרים, סופות רעמים, ממטרים עזים ושמש נעימה. אלו חולקים ביניהם את ימות הקיץ ולעיתים אף את אותו היום ממש.

7B45D556-7081-4730-8544-3CAD6B12CB4F

באחוזת פוטסגרוב בפאתי העיירה פוטסטאון נחגג פסטיבל אביב באווירה כפרית וּמנומנמת. אורחי הפסטיבל שוטטו בניחותא בינות לשחקנים בתלבושות מסורתיות ובעלי מלאכה שונים ומשונים. שם פגש לביא את איש החולדות, איש זקן לבוש בגדים מטולאים ומלוכלכים ושיניו רקובות כמעט לגמרי. האיש ישב בסמוך לדלת המטבח ועל ברכיו נח כלוב סורגים ובו שתי חולדות גדולות. ״אל תלטף אותן, הן נושכות ממש חזק״ אמר ללביא שהביט בהן בעניין. אז שלף מכיס מקטרונו שתי עוגיות יבשות והשליך אותן לתוך הכלוב.
״החולדות אכלו עוגיות ועכשו הן הולכות לנמנם״ הסביר לו לביא.
״גם אני רוצה לנמנם״ ענה איש החולדות. ״אולי אני חולדה?״
״אתה יודע״, הוסיף לביא לאחר הרהור, ״כדאי לך לצחצח שיניים כי השיניים שלך ממש מלוכלכות״.
לרגע קט חלפה על פניו של האיש עננת תדהמה אך מיד התעשת, חייך ואמר: ״דווקא יש לי מזל! תראה, כל השיניים שלי איתי!״ ובאומרו זאת הושיט את אצבעותיו ושלף את השיניים הרקובות מפיו. תחתן התנוססו שיניים צחורות וסדורות.
״וואו!״ קרא לביא בפליאה כנה, ״איך עשית את זה?״ וביקש הדגמה נוספת. אז הגיע האוטובוס שהסיע למגרש החנייה מעברו השני של הכביש. חדוות הנסיעה באוטובוס גאתה, חדוות השיניים התותבות דעכה, נפרדנו מאיש החולדות ופנינו אל האוטובוס.
באותו הפסטיבל פגשנו זוג פנסילבנים קשישים שקלעו זרי פרחים מפלסטיק לראשי הבנות. לבנים הציעו רצועת לבד חומה עם עלה מנייר ירוק שהודק מקדימה בשדכן סיכות. ״לא רוצה כזה״, אמר לביא, ״זה מכוער. אני רוצה זר פרחים כמו של טליה ועלמה״. ״אנחנו לא עושים כאלה לבּנים״ אמרה האשה. לאחר שהתעקשתי והסברתי בנימוס שהילד אוהב מאד פרחים נעתרה לבקשתי. הקליעה התקדמה בעצלתיים ולכן התיישבנו בכסאות פלסטיק סביב השולחן והמתנו בסבלנות לתורנו, מיד אחרי צמד אחיות שעברו לאחרונה עם משפחתן מטקסס לפנסילבניה בעקבות שירותו הצבאי של האב. כך חלפה לה שעה. שוחחנו על מזג האויר, על החורף הטקסני (או היעדרו) לעומת זה הפנסילבני. בנסיבות אלו למדתי מפי הקשישים שהחורף האחרון לא היה רציני בכלל. אז מה אם היה קר (מתחת לאפס באופן רצוף מדצמבר עד מרץ) וכל שבוע ירד שלג. הצטברות שלג לגובה ונזקי סופת קרח זה מה שנחשב ואלה, אמרו ופניהם עטו הבעת אכזבה, לא היו כמעט בכלל.
7F34A8F1-091F-49F7-A9B8-F73DEC1623BB
את האייפד קיבלתי במתנה מעידו זמן קצר לפני לידתו של לביא.
בימים ובחודשים שלאחר לידתן של עלמה וטליה הקשבתי קשב רב לנהר המאורעות ודליתי לעצמי מתוכו רגעי רישום. לשמחתי, זכרתי היטב את דבריו של דדי בן שאול מורי היקר אודות האתגרים הניצבים בפני אמניות בהופכן לאמהות. דדי טען כי צפויות להן כעשר שנות האטה משמעותית בנתיב האמנותי. באותם ימי בצלאל, ממרום עשרים וחמש שנותיי, הנחתי שהוא אוחז בדעות מיושנות ובתפיסת עולם שאבד עליה הקלח. בהמשך דרכי נוכחתי באמת שהייתה בדבריו וזכרון אותן מילים ניחם אותי בהציגו בפניי אופק מרוחק בימים ולילות נטולי אופק לחלוטין.
לאחר לידתו של לביא איפשר לי האייפד רישום ממושך בנסיבות מגבילות: את לביא הנקתי בצד אחד ואת המכשיר הנחתי על ברך הצד השני. ביד ימין אחזתי בשולי המכשיר בידי הפנויה ובאצבע המורה של יד שמאל שירבטתי על המסך מיני רישומים, מרביתם מציגים את לביא היונק בחיקי. הנה אחד:
A2927724-C87A-41E1-80B3-99CE60DE830B
הישומון שאהבתי (SketchBookX) הציע מבחר כלי ציור וערבוב צבעים בסיבוב אצבע על פני המסך. צביעת משטחים גדולים הייתה בעייתית במידה מסויימת – המכחולים הרחבים הסתיימו בסיומת צמרירית שהעניקה לכל הרישום מראה מרושל ואילו המכחולים הדקים בעלי הגימור החד חייבו עמל ממושך שלא היה כלל לרוחי. אך את ערבוב הגוונים אהבתי והעדפתי את הישומון הזה על פני אחר שהיה ברשותי. עם עדכון התוכנה האחרון נחסמה בפניי האפשרות לשוב ולצייר באמצעותו ובלית ברירה עברתי לישומון הציור השני (Paper) ומצאתי בו כלי ציור דמוי גלגלת שלא הקדשתי לו תשומת לב בעבר. גיליתי שהגלגלת כורכת את הרישום הקווי והנחת הצבע יחדיו. בתנועות ספורות אני מציירת פתקי זכרון, רשמים מהירים של רגעים שנשרו לצדי הזמן, אור שהיה ונמוג, צללים שתעתעו בי ועננים גדולים ומוזרים.
12EDD610-59F1-4680-87BF-00858F3EEF50
121004F9-7F6A-44EC-B996-9F5B15D7948D
502335E2-2106-4FAC-A532-5CD6E525B097

ביום שני אחר הצהרים ישבנו מארי ואנוכי לשפת האגם והשקפנו על הילדים שדשדשו במים הרדודים. שומרת הפארק עברה בסמוך וביקשה שנכנס את ילדינו בקרבת החוף, במים שגובהם כגובה הברכיים ושבשום פנים ואופן לא נניח להם לשחות מעבר לשלטים שעליהם נכתב: ״השחייה מעבר לשלט זה אסורה״. במרכז האגם שטו סירות מפרש וגלשני רוח. היה זה יום שמש מפואר, בוהק רך על פני תכלת בהירה. ״מושלם, פשוט מושלם״ אמרה מארי, ״תני לי כל הזמן קיץ כזה של שמונים מעלות. לא יותר״ ״״טוב, כמה ימים כבר יש מעל לשמונים? לכל היותר יומיים או שלושה בחודש״ שאלתי ועניתי לעצמי ומארי נאנחה וענתה בקולה המתנגן: ״אני מניחה שזה נכון״ והוסיפה: ״אני לא מאמינה שעוד רגע הארבעה ביולי. הקיץ עובר מהר כל כך״. מיד עברה לנושא השיחה המרכזי שלשמו התיישבנו על המחצלת והוא הברביקיו של יום העצמאות בביתם. עליי הטילה להכין סלט פירות. ״מה פתאום אננס בסלט פירות?” אמרה מארי בבהלה,”הוא ישתלט ויעשה לכל הפירות האחרים טעם של אננס”. ״זה רע?״ שאלתי. ״כמובן!” קראה בנחרצות, ״וגם לא תפוז – הוא חומצי מדי״. לבסוף החליטה ממה יורכב סלט הפירות: פירות יער, תפוחים, אגסים ומלון. המלון, אגב, לא נקרא כאן melon אלא cantaloupe ויש זן נוסף שקליפתו צהובה וחלקה והוא נקרא honeydew. כשאני מציעה melon לאורחינו הצעירים הם שותקים, מתבוננים בי ואז באמם כמבקשים עזרה ומיד אני מבינה שטעיתי, אם כי לעולם לא יעירו לי על כך. ממארי ביקשתי שתתקן אותי אם אני מבטאת מילה באופן שגוי, כמו בפעם ההיא שהסבירה לי איך לבטא sheep (כבשה) ו-ship (אניה) כך שיהיה ברור למי מהשתיים אני מתכוונת.

בילדים ניכר כי הם חושבים באנגלית. לרוב הם משוחחים ביניהם באנגלית. אותי הם שואלים כיצד מתרגמים מילה מאנגלית לעברית. כך ולא ההיפך. יום אחד, כששלפתי את האולר מתיקי קראה טליה: ״הו! זאת הסכין שהכנת לנו בובות עץ מ-״ כלומר תרגמה בראשה את המשפט: ״This is the knife you made us wooden dolls from״
כשאני קוראת את המילים שכתבתי אני מוצאת לא פעם ניסוחים שהם מן התחביר האנגלי ומתקנת אותם לזה העברי.
מופלא הוא הכוח המעצב אותנו.
* * *
בשבת בערב, בעקבות הפצרותיה של קתי השכנה, נרשמתי לפעילות שכונתית שמטרתה גיבוש התושבים באמצעות משקאות אלכוהוליים באיצטלא של הרחבת אופקים קולינרית. על שום כך נקרא האירוע ״משקאות מסביב לעולם״ ובמהלכו נדדו דיירי השכונה בין בתי המשפחות שהתנדבו לארח את האירוע. בכל בית נקבעה מחצית השעה לשתיית אלכוהול וזלילת מטעמים בנוסח ארץ כלשהי ובין הבתים נקבעו רבעי שעה שהוקדשו להליכה נמרצת מבית אחד למשנהו. אל הסיור, שהחל בשעה שש, הצטרפתי אנוכי בשעה שבע וחצי, הישר לביתם של פמלה, ג’ון והתאומות טריקסי וטרוּדי, שאירחו בנוסח איטלקי וחילקו לנוכחים קוקטייל מוגז, גבינות ונקניקים. פמלה אמרה שאחיה, שעובד באיטליה, הבטיח לה ששם זה להיט. משם המשכנו לגרמניה אצל משפחת בויד (בירה, נקניקיה בלחמנייה וכרוב חמוץ)  ולקריביים אצל קתי וסטיב (מוחיטו, פונץ׳ וטורטיות עם מטבלים). לפני הבית הרוסי (״וודקה ולא משנה מה עוד״ אמרה לי קריסטין, שאירחה בביתה את החלק הרוסי של הערב, ״העיקר שיש וודקה״) נפרדתי בעליצות מרובה מכולם ועליתי במעלה השביל אל הבית.
DCA8A41E-0467-4413-93AC-BF2A4379980D
יום ראשון אחר הצהרים. כבר שלושה ימים רצופים ללא גשם. רבים יצאו אל חופי האוקיאנוס, האגמים והנחלים ורבים אחרים נותרו בקרבת המזגן אשר בביתם. השלטים האלקטרוניים באוטוסטרדה הזהירו מפני עומס החום, השיבולים הזהיבו ופרחי הקיץ נפתחו אל השמש הנעימה. זוהי שעתם היפה של הפרפרים, הזבובונים, העכבישים, החיפושיות, הקרציות והיתושים. ממיעוטם אנו רווים נחת ועניין ומרוּבּם כלל לא. אנו יצאנו אל היערות והתנחלנו בפארק המדינה על שם פרנסס סלוֹקאם. בדרך לפארק קראתי על פרנסס סלוֹקאם באינטרנט וממשרד שומר הפארק לקחתי מפה מתקפלת וקראתי גם בה. הסיפור נכתב במילים יבשות ומדודות והיה בעיניי כסיפור תנכ״י, על אף שאירע לפני כמאתיים שנים בלבד:
פרנסס סלוֹקאם הייתה בת חמש וחיה עם הוריה ושמונת אחיה בחווה מבודדת שהיום היא רחוב אחד בעיר גדולה. יום אחד פרצו לבית לוחמים משבט הדלאוור וחטפוה. בלילה הראשון ניסתה לברוח אך נתפסה ונלקחה אל אינדיאנה הרחוקה. בני משפחתה חיפשוה במשך שנים רבות ולבסוף מצאו אותה: היא הייתה כבר בת שישים, וחיה חיים שלמים בקרב שבט מיאמי. על אף הפצרות אחיה לא חזרה איתם, אלא הוסיפה לחיות עם משפחתה ושבטה עד שעברה מן העולם, ארבע עשרה שנים מאוחר יותר.
וחשבתי – על תהום המאורעות הפעורה בין הילדה בת החמש שניסתה לברוח לבין האישה בת השישים שסירבה לחזור.
מרישומי היער:
סביבנו עצי Hemlock. איני יודעת מה שמם בעברית. הם יפים בעיני עד מאד, דומים לארזים אך רכים ומעודנים מהם בצורתם ובמגעם. בצעירותם הם שיחים למרגלות עצים נשירים ובבגרותם הם עצים גדולים תחת השמש.
FD1EE9FE-B940-4F33-A6C3-657F464A9EEC
מודעות פרסומת

2 מחשבות על “שובו של הקיץ

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s