הלילה הזה

דדי בן שאול 1932-2018
בלילות אני חולמת על כל האנשים שאיני פוגשת עוד.
זוהי דרכנו לשוב ולהיפגש. מעתה אפגוש גם את דדי בחלומותיי.
מי יודע, אולי נשוב ונצא לצייר יחדיו בגן העצמאות, בגיא בן הינום או בשדות סג׳רה.
אלו, כדרכם של מקומות חלום, יהיו ידועים לי כעצמם אך שונים לגמרי. אנחנו נהיה כפי שהיינו.
על אף שידעתי אודות פרידתו הממושכת מן החיים האלה, בכל זאת בא לי מותו כסמל ועשיתיו לציון דרך במאורעות חיי. כשם שאני מנכסת לי עננים שטים, כוכבים צונחים, מבטים מצטלבים ואת מענה הרוחות בצמרות העצים, כך ניכסתי לי את פרידתו מן העולם. בשעת לילה מאוחרת אני יושבת ליד שולחן המטבח ואוכלת קרקר עם שכבה עבה של חמאה מלוחה. כלל אינני רעבה.
הוא היה מורה לאנשים רבים. יש פיסה ממנו שחיה בי.
זכיתי בו כמורי לרוּח בנתיבי האור, החלל וההתבוננות. ממנו למדתי לזמן את הרגע ולחולל עימו. במחולותינו הקשבנו לצבע והבטנו במעמקי האויר. אחר כך ירדתי לסטודיו וקירצפתי במרית קטנה את שכבות הצבע של ציור שציירתי. דדי היה אומר לחכות ולא למהר לשפוט. אז קראתי למיקה ויצאנו אל היער בלילה נטול ירח. אפלה גדולה אפפה אותנו. שירת הקרפדות וקולות הצרצרים היו כמחשבות חוזרות ונשנות המטלטלות את הנפש.
27252F8E-C1FC-4536-9680-2CC6F8DD40EC.png
מודעות פרסומת

4 תגובות

  1. שרלי האהובה כואב לי בכאבך כי אני יודעת כמה חשוב ומעניין הוא היה עבורך אוהבת ומתגעגעת עליך שבת שלום ומבורך. תנוחמי…..
    חיבוק גדול ענק…

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s