בדרך לכנען

משקרבו הימים אל ביקורנו הצפוי בארץ הקודש, נתקפתי בדחף עז להאזין לשירים ישראליים, כאילו חפצה נפשי לשוב ולדבוק באיזו רוח הממתינה לי במזרח. למגינת לבם של שוכני הבית דבקה נפשי לא באיזה אריק איינשטיין סולידי או שלמה ארצי להמונים ואפילו לא ביהודית רביץ למיטבי הלכת, אלא דווקא בשירי אהבת המולדת ומורשת קרב למיניהם כגון ״לילה בשדות בית לחם״, ״דבקה רפיח״, ״על גבעות שיח אבריק״ ועוד כהנה וכהנה. עידו מכיל בהשלמה עגומה את החיווט התרבותי הנדרש, אך הילדים לא מבינים מדוע מפזזת אמם ברקיעת רגליים נמרצת בעת הכנת ארוחות הבוקר והצהרים ופוצחת ללא התראה מוקדמת בזעקות: ״חרתיה! פם פם!״ בסמוך לשולחן ארוחת ערב. עדיין אינם יודעים. בעוד כשבועיים נטוס, הם ואנוכי. בינתיים אנו שותקים, בעיקר למען שפיותנו שלנו וכסייג להתרגשות העזה שבוודאי תאחוז בהם.

D195F93F-1A28-4C5E-AA6C-82FBD4060337

לטליה יש חברה טובה מאד ושמה סיידי. את סיידי ואת סבתה גייל פגשנו בקיץ האחרון בגן השעשועים. לאחר שבועות ספורים הכירה לנו גייל את מורגן, בתה שלה ואמה של סיידי. מורגן היא אישה צעירה, נבונה ותמימה עד מאד. התכונות הללו שוכנות בה בכפיפה אחת ובהרמוניה מושלמת. שיערה עשוי בראסטות ארוכות עד למותניה והיא מפרנסת את בתה ואת עצמה כספרית במכון לעיצוב ראסטות, אחד מיני שלושה בכל רחבי החוף המזרחי, הממוקם בסמוך לשדה התעופה של פילדלפיה לנוחות מבקריו הפוקדים אותו מכל רחבי היבשת. מקצועה מזמן לה פגישות עם אנשים שונים ומשונים שהמשותף לכולם הוא רעמת ראסטות הזקוקה לשזירה וטיפוח. כשסיידי ומורגן מגיעות לבקר, נעלמת סיידי בעקבות לביא וטליה ומותירה את מורגן ואותי לשבת בנחת בסמוך לשולחן המטבח ולשוחח על עניינים ברומו של עולם. עלמה מצטרפת אלינו ומאזינה בעניין לשיחה. במהרה היא מבקשת רשות ומורגן מרשה לה – לשחק בראסטות ולקלוע מהן צמות.

באחד מן הביקורים שאלה אותי מורגן אם אנחנו יהודים. לאחר מכן ביקשה שאסביר לה מה בדיוק ההבדל בין הנצרות ליהדות. Don’t get me started אמרתי בחדווה ובכל אופן התחלתי. בלהט דבריי ציינתי את המונח אנטישמיות ומורגן עצרה את שטף דיבורי ושאלה בסקרנות כנה מה זה אנטישמיות. מזל מזל מזל ששושנה קדמן, המורה שלנו להיסטוריה בבית הספר היסודי על שם א.ד גורדון בחולון הכריחה אותנו לסכם את הערך אנטישמיות באנציקלופדיה העברית (ערך רם ונישא שניכס לעצמו נתח לא קטן משעות הפנאי של ילדותי). עכשו ידעתי על שום מה היה כל הטורח הזה וללא היסוס מיותר פצחתי בתיאור שורשי האנטישמיות ומופעיה המגוונים מן העת העתיקה ועד ימינו אנו.

8249EACD-C8FE-45DD-9D81-8720436293E3

בשיחה עם אדריאן, אחת מאמהות החינוך הביתי, נדרשתי שוב לעניין היהדות. שיחתנו  החלה מכיון שונה לגמרי – אדריאן, שגדלה במשפחה שמרנית באוהיו, נישאה, לתדהמתם של הוריה וסבתה, לגבר ממוצא אפרו אמריקאי. בנוסף לצבע עורו הביא עימו גם את דעותיו המתקדמות בנושאי דת וכעת אינם חוגגים את חג המולד משום שאינם סבורים שישו נולד בשלהי דצמבר. שוחחנו על חוסר סבלנות כלפי השונה ועל הצעדים שאנשים מוכנים לנקוט בכדי להכחיד מקרבם את הזר ואני הוספתי כלאחר יד כי לאורך השנים נרדפו היהודים ונרצחו על ידי נוצרים בשל יהדותם. ״מה?!״ אמרה אדריאן בזעזוע עמוק,  ״את רוצה להגיד לי שנוצרים הרגו יהודים?! באמת?! חשבתי תמיד שזה בדיוק ההיפך!״

2CD2AF97-8C7C-43B8-8A73-946DA164198A

שעות ספורות לפני בוא השלג הגיע רוי עם כמות נוספת של עצי הסקה. בזריזות פרק את העץ מן המשאית וסידר אותו יפה יפה. ״אני רוצה להספיק להסתפר לפני הסופה״ אמר וליטף לאות הדגשה את ראשו המכוסה כובע. ״אחרי זה אני נוסע לרוד איילנד ולקונטיקט לרקוד ריקודי שורות. אני אהיה גם במיסטיק, קונטיקט. את יודעת מה יש שם?״ שאל וענה מבלי להמתין לתשובתי: ״יש שם את מיסטיק פיצה, המקום ההוא מהסרט שכל הנשים האמריקאיות אוהבות לראות.״

כעת יש לנו קוֹרד שלם (שלושה וחצי מטר קוב עץ), מספיק בכדי לעבור את החורף ואת ימי ראשית האביב בחמימות ובנועם. רוי סיפר לי שהעץ שהביא לנו הוא עץ מילה וליתר דיוק מילה לבנה, העץ היבש ביותר ביערות החוף המזרחי. על שום כך הוא מכונה kings tree כלומר שאם נזעק המלך ודורש שתיכף ומיד יבעירו לו אש באח למען יחם לו, הרי שעץ המילה, בשל יובשו, הינו העץ המושלם למשימה.

אלו ימי עונת הציד ורוי נמנה על הציידים. הוא צד בחץ וקשת ומקפיד לצוד רק איילים ולא איילות. ״ראשית״ הסביר לי, ״מדובר בעניין תרבותי של ציידים, שעבורם הכי גדול ועם קרניים זה הכי שווה. בשביל פחות מזה לא מותחים את מיתר הקשת. שנית״ אמר, ״אנו הציידים חושבים גם על העתיד לבוא ולכן נמנעים במידת האפשר מהריגת האיילות״

עם בוא השלג דעך הסתיו במהרה. ״אוי לי״ נאנחה מארי, ״אני חוששת שצפוי לנו שלג אחר שלג אחר שלג מעכשיו ועד מאי. משהו בי אומר לי שיהיה זה חורף ארוך וקר״. יחדיו ניצבנו במטבחה הקט והכנו פשטידות דלעת ופשטידות פקאן לסעודת חג ההודיה. עלמה עזרה למארי לרדד את הבצק ויחדיו הצמידו אותו לדפנות התבניות. אני קילפתי וקצצתי ארבע דלעות מסוג neck pumpkin ושמתי את הקוביות הכתומות בסיר האידוי.

DCFFB000-0704-43A2-B67F-AC294E4B6F72

מוקדם מן הצפוי נמוגו להבות השלכת והעולם עטה על עצמו חוּם ספוג מים, ירוק חיוור, תכלת דהויה ממעל ולבן על פני האדמה. כל עונה ושיעוריה. בחורף הראשון הממה אותי שפעת הענפים העירומים והפניתי מבטי אל רצועת היער הסבוכה שגזעים שבורים, זרדים ומטפסים מפותלים התוו בה את נתיבם כמו כתבים בשפה חסרת פשר. בחורף השני היה זה השלג וצלליו שכבשו את לבי וכעת אני מתבוננת בשמש, שהיא כתם עמום מבעד לצעיפי היום ובירח המאיר לי את דרכי בגינה בשעות הלילה.

מחמת הקור אני מביטה במהירות או באריכות, כפי שמזמן לי הרגע. אני מודה על נסיעה בשעת אחר צהרים אל המערב ובעוד ידיי אוחזות בהגה אני בוחנת בסקרנות את העננים הגדולים ואת שוליהם הזוהרים, את ריצודי החמה השוקעת, את צבע הרקיע. בשובי אל הבית וברדתי לסטודיו אני שבה ומציירת את שראו עיניי. לעיתים אני חוזרת ומציירת את אותו המראה שוב ושוב על פיסות נייר רבות. בכל פעם קצת אחרת: מניעה את הקומפוזיציה, מחליפה חומרים ומשנה צבעים, מתחילה מהסוף ומסיימת בהתחלה. שוב ושוב את אותן המילים, אבל בניגון שונה. 

A82BB3B2-84DC-4FFB-9E00-D6BED583ACBD

 

מודעות פרסומת

2 תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s