ט״ו בשבט

היום מציינים תושבי צפון היבשת את יום מרטין לותר קינג. עלה בי זכרון אותו היום לפני שנתיים. אז ביקרנו לראשונה ביער היברניה. טיפסנו במעלה הגבעה עד לסכר והשלכנו אבנים על פני האגם הקפוא. זכרתי את הזכרון וזכרתי את הכתיבה אודות הזכרון.
כשקראתי נזכרתי גם במאורעות האחרים.
כהרגלי, המשכתי והשוויתי בין מאורעות הימים וחלומות הלילה ובין מאורעות הימים שבאו אחריהם ובכל מצאתי קשר וסמל וכיוון. מטבעי אני נוטה לכך ואם להשתמש בביטוי מעגת מתכנתי המחשב שהנחילה לי שכנתי מן הקיבוץ:
זה לא באג, זה פיצ׳ר.
ט״ו בשבט הגיע. שלג ירד לעת ערב ולאחריו גשם זלעפות שלא פסק במשך כל הלילה. בבוקר קמה רוח עזה וקרה והחלה מטלטלת את צמרות העצים. משעה לשעה הלכה וקפאה השלולית הגדולה תחת עץ הצינית. מחמת הרוח קפאו פני המים כגלים זעירים הנישאים אל חוף עשב כמוש.
לעת ערב זרח הירח המלא מעל הצמרות המתנפנפות ועננים גדולים ששוליהם זרחו באורו נסו וחלפו מפני הרוח. היה קר. קור יפה, מעמיק ומבוסס היטב, צורב, נאחז, נספג במהירות. הפעם לא ניצבתי והתבוננתי בפני הירח. הצצתי לעברו בצאתי ואז משכתי על ראשי את כובע המעיל ומתחתי אותו היטב.
לאחר שובנו מישראל עלתה בי המחשבה שמזה כמה שבועות לא הבחנתי בהאנטר, הלברדור הגדול והזקן של ג׳ים השכן. הימים חלפו מבלי שאראהו יוצא עם שחר להליכה איטית ומדודה מדלת ביתו עד לקצה שביל הגישה ובחזרה. במשך הדקות הספורות שנדרשו לו למשימה זו, היתה מיקה שלנו מוטרדת עמוקות מנוכחותו בשוליים המרוחקים של הטריטוריה שניכסה לעצמה.
הימים חלפו, השלג ירד וג׳ים השכן הזדרז ויצא בדהרה, רכוב על מפלסת השלג שרכש בעת השלג דאשתקד. משסיים לפלס את בכביש המוביל לביתו הוסיף ודהר במעלה ובמורד השביל המוביל לביתנו. טיפסתי במעלה הגבעה כדי להודות לו. ״זה שום דבר״, אמר ונופף בידו לאות ביטול, ״בכל מקרה הייתי חייב לצאת לשאוף קצת אוויר״. בתשובה לשאלתי סיפר כי האנטר הלך לעולמו בסתיו האחרון. ״ב-28 בספטמבר״ הוסיף והסביר: ״הוא היה כבר זקן מאד״.
השלג הגיע שוב ביום שישי. מכיון שמארי וילדיה עתידים היו להגיע לבקרנו בשעת הצהרים, חשבתי, אי שם במחצית הבוקר, שמן הראוי שאצא ואפלס להם שביל גישה לנסוע בו. המשימה התגלתה כמורכבת מכפי שחשבתי. הילדים כבר חצבו בשלג ויצקו לבנים לאיגלו במגירות פלסטיק גדולות. בהפוגות גלשו במורד הגבעה ובשביל. השלג שנותר לאחר חציבת הלבנים והגלישה במדרון היה מהודק ודחוס וכמעט שלא הצלחתי להסירו מפני האספלט. מפאת קוצר הזמן החלטתי לרדת לכיוון הרחוב ולפנות מקום לחנות בו בכניסה לשביל הגישה (ברחוב עצמו, המפולס למשעי, אי אפשר לחנות). אם הכל ילך כשורה, חשבתי לעצמי, אמשיך ואפלס במעלה השביל, אל עבר הבית. רגעים ספורים לאחר מכן הופיע ג׳ים השכן רכוב על המפלסת המטרטרת והושיע אותי מעצמי. ״אני מצטער שלקח לי כל כך הרבה זמן״ אמר, ״היו לי כמה דברים לעשות על המחשב במהלך הבוקר.״ ״אל תצטער״, אמרתי בשמחה כנה, “זו עזרה גדולה בכל שעה שהיא״.
מזג האויר הוא שיקול מרכזי בתכנון סדר יום חורפי. יותר מכפי שמשנה משך או גובה השלג שירד, משנה חלק היממה בו נערם השלג. אין דין שלג במהלך היום, שבעטיו מתבטלות פגישות ונדחות נסיעות, כדין שלג במהלך הלילה, שבסיומו, עוד לפני עלות השחר, מפלסות המפלסות את הכבישים הראשיים ואת הרחובות ולנו לא נותר אלא לפלס את שביל הגישה לביתנו, כעת גם בעזרתו האדיבה של ג׳ים השכן ממעלה הגבעה.
גשם או טל כבד שלאחריו צונחות הטמפרטורות אל מתחת לאפס יוצר שכבת קרח חלקלקה על הכביש. בכבישים המהירים, בעלייה לגשרים, ניצב שלט המזהיר את הנהגים: Bridge ices before road (כשהטמפרטורות צונחות, הגשר פולט חום משני צדדיו לכן מתקרר מהר מכביש, הפולט חום רק בכיוון אחד).
כך מותאמות התוכניות לתנודות במזג האויר.
בלילה נשבו והרוחות סביב הבית ושרקו בארובת האח. ״בטוח יפול איזה עץ״, קבע עידו וניגש למלא את האמבטיה במים, למקרה שעץ יפול ויקרע כבל חשמל. ללא חשמל, לא תפעל משאבת מי הבאר שמתחת לבית, לעיתים במשך כמה ימים, עד שיסיימו הפועלים לנסר ולפנות את גזעי העצים שנפלו ולתקן כבלי חשמל שנקרעו. מי שתייה אפשר לקנות כבר בבוקר המחרת. מי האמבט משמשים לנטילת ידיים ולהדחת האסלה בשירותים. יתכן שלא יפול עץ כלל, או שהפסקת החשמל תמשך לכל היותר שעה. בכל אופן, יש להיות מוכנים. מכרינו בפרוורי פילדלפיה נאלצו לנדוד מביתם בעקבות הפסקת חשמל ממושכת. מכיון שביתם מחובר לצנרת עירונית,  לא נפסקה זרימת המים בברזים. ההסקה, לעומת זאת, פסקה מלחמם ואח להבעיר בו עצים – אין. קירות עץ חלולים הפרידו בינם ובין קור ממשי (בקור ממשי כוונתי לקור שנע בין מינוס עשר במהלך היום למינוס עשרים בלילה ויסלחו לי נא מכריי שהתגוררו בקנדה על כך שאני מכנה בכינוי ״קור ממשי״ מזג אויר אביבי נאה שכזה). משום כך עזבו את ביתם ונדדו לחברים המתגוררים בשכנות. בבית חבריהם התגוררו במשך כשבוע שלם, עד ששב החשמל לביתם שלהם.
כשמארי, חברתי הפנסילבנית חסונה, הנוהגת ללבוש חולצה קצרה באפס מעלות משל היה זה יום קיץ חמים, כשמארי זו נכנסה בצהרי יום שישי אל ביתנו עוטה חולצה ארוכת שרוולים, התנערה ואמרה: ״נהיה קצת קריר, מה?״, ידעתי, בודאות, שהחורף הגיע.
כמה מציורי החורף:
הרבה נופים מומצאים מצטיירים בימים קרים אלו, אורות ומרחבים שנדמים לי כזכרונות שזה עתה נולדו בתוכי.
017f190d-4387-4385-a27b-32e2d2160781
ומראות טיול הלילה עם מיקה:
חלונות בתי השכנים מביטים בי מסבך היער
be2fa6dc-48bc-4fe5-823e-2f76a621dcd8
והלילה המושלג והמואר
8415bc4f-356c-491c-a7d2-e612220994b6
מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s