באור אביב

3576C22E-EDDE-4A7E-A533-0BA044AD558C

זמן אביב. בהחלט. עוד צפויים לילות ספורים בהם תרד הטמפרטורה אל מתחת לאפס, אבל בסך הכל, מעל ומעבר לכל ספק, האביב הגיע. כולנו מאושרים. חברינו מאושרים. אנו ניצבים בחוץ, כך סתם, בשמש הרכה, מהנהנים לעצמנו בהסכמה ומחייכים חיוכים גדולים, נינוחים, חיוכי רווחה. החורף הממושך פנה וסר מעלינו. האדמה עודה קרה והצמרות עירומות, אך הנה עולים ובוקעים עלים זעירים בכל אשר נביט: אכיניציאה, נזמית לופתת, חרבות אירוסים, טחב רענן היכן שנבלו הדשאים, נוריות, סיגליות. מן הפרחים הקדימו ופרחו הכרכומים, הנוריות ו-winter aconite שהוא בן למשפחת הנוריתיים. אפילו שלושת הפטרוזיליות שטיפחנו בקיץ שעבר חזרו ונבטו. מי ידע שפטרוזיליות מסוגלות למעשי גבורה שכאלה? 

המירוץ אל החוּץ החל. מעתה יוקדשו שעות היום, בכפוף למזג האויר, לעוד ועוד טיולים. כבר טיילנו עם רבּקה ורבּקה (כן, יש שתיים) וילדיהן בסמוך לנהר הסקוּלקיל והקפצנו אבנים על פני המים. הסקוּלקיל הוא הנהר הגדול באזורינו ואחד משני הנהרות הגדולים במזרח פנסילבניה. השני הוא הסוֹסקוואהנה. אחד מן השמות הוא הולנדי והשני אינדיאני ובאופן מפתיע שניהם נשמעים חסרי פשר במידה שווה. סקוּלקיל משמעו בהולנדית ״הנהר החבוי״. לא ברור על מה ולאיזה כיוון הסתכלו המתיישבים הראשונים עד שהבחינו בו, שכן הוא עצום בגודלו. 

פירוש שמו של נהר הסוֹסקווהנה הוא ״זרם בוצי״ או ״זרם מתפתל״ והוא זורם מערבית לנו. חצינו  אותו בדרכנו אל אחד מאתרי המחנאות בקיץ שעבר ובזה שקדם לו. זהו לנו האביב השלישי ביבשת הזו.

4911F322-8A3D-4F1B-A36F-CF6C05774231

בימים האחרונים ישבתי לצייר בחוץ. לראשונה מאז נובמבר הכינותי טמפרה ופיגמנטים, משחתי ניירות בחומרים הנחוצים ויצאתי אל הגינה. הציורים הצטיירו להם גדושי נקודות ופסים ואני שמחתי על חוסר שביעות הרצון שבתוכי. דדי היה אומר שזה לא חוכמה לצייר ציור יפה, אבל לצייר ציור מכוער זה כבר הישג של ממש. ולפעמים, הציורים היפים נראים מכוערים ברגע הראשון. כבר כתבתי על כך. לאחר שהיינו מציירים יחדיו היה דדי מצהיר:״ועכשו – תערוכה!״ היינו מציבים את הציורים בסמוך לאיזה סלע או עץ ומתבוננים בהם ללא מילים. כעת זו רק אני. ומיקה. אני מניחה את המכחול ואומרת:״מיקה, הגיע הזמן לתערוכת יחיד״. אני משעינה את הציור על גזע עץ סמוך ויחדיו אנו מתבוננות. מיקה אינה אומרת דבר.

356587B5-ACE5-4765-B77B-FAE9241E7D3C

היער התעורר מתרדמתו והחשיכה נמלאה צליל. צפורים קראו זו לזו בצלליות העצים, המיית חרקים עלתה ובאה מכל עבר וחיות קטנות נעו בסבך היבש. דממת החורף נבלעה במנגינת האביב.

0CBA4B74-E3E0-4FE1-AAC1-BE00F7B4700D

B94F144F-A9AE-4024-BF2D-B7F36BD8B334השמש מוסיפה ומחממת. הימים מתארכים. בגינה מצויים זוג ינשופי eastern screech owl שמשמיעים זה לזו קולות משונים, כמו רטט חוזר ונשנה של כפיס עץ, מעין: טרררר טרררר טרררר. קולותיהם הרכים והחלולים נישאים אלינו מצמרות העצים. בביקור במרכז לטיפול בחיות בר פצועות גיליתי להפתעתי, כי מדובר בציפור קטנה ועגלגלה שגובהה אינו עולה על עשרים סנטימטרים.

ואני

שוקעת באור אביב:28C23BC5-4890-4DFB-A0FD-0A3034987E7D

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s