משב הרוח (דגים, דגלים וסוס אחד, לכאורה)

האיש המתגורר כעת בבית שהותרנו מאחורינו בקיבוץ שלח לי צילום של פריחת האירוס הענף בבריכת הדגים. זוהי הפעם הראשונה שהאירוס פורח, מאז שהונח אחר כבוד במי הבריכה, לפני כמעט שנתיים. בצילום הבחנתי במים הצלולים, בדגי הזהב החגים בתוכם, בנקודות השחורות הזעירות שהן בודאי עשרות גמבוזיות צעירות ובלבלובם של עלי הנימפיאה. הייתה זו עבורי עדות לרווחתה…

ימי ראשית האביב

היום חווינו התרוממות רוח של ממש בלב ליבה של תרבות הצריכה החומרית. היה זה בקצה המרוחק של שורה שש בסופרמרקט המתקרא ״ג׳איינט״ ולא בכדי. לאחר שכבר איבדנו תקווה והרמנו ידיים וחשבנו שלעולם לא נפגוש בהן במהלך שהותנו בניכר, נתקלה עלמה באקראי בחבילת פריכיות אורז שלקוח חולף הניח ועזב ליד קופסאות שימורי הדגים. נרגשת, בלמה עלמה…

זהב עד תום

חמש בבוקר, התעוררתי ראשונה, עודי לבדי. חמקתי אל המטבח והכנתי לעצמי כוס קפה הכי בשקט שאפשר, הנחתי את הקומקום וערבבתי בזהירות בלי שכפית המתכת תקיש בדפנות הכוס. כל צליל עלול להיות אקורד הסיום לבדידות הבוקר המזהרת, שלאחריו ישמע קול טפיפות רגליים במסדרון ויום חדש ונמרץ יחל. לפני כעשרה ימים שמנו נפשנו בכפנו ונסענו לניו יורק עם שלושת…

ללמוד את היער

היה זה יום אפריל גשום וחם ואני המתנתי בשורת המכוניות לבוחן מאגף התעבורה של מדינת פנסילבניה שיבוא ויבחן אותי. הגיעה סטייסי הבוחנת ומיד ניגשה למלאכה. ראשית: איתותים, אורות גבוהים, אורות אזהרה, צופר ובלמים. ואז התיישבה במושב לצדי ואמרה: ״נצא לדרך כשאת מוכנה״. ״סטייסי״, אמרתי לה, ״זה מרגיש לי כמו גיל שמונה עשרה שוב״. סטייסי צחקה…

יום השוויון

היום מלאו שלושה חודשים לשהותנו כאן וזהו יומו הראשון של האביב. בגינה נסוג השלג לאיטו אל הצללים בשיפולי הגבעה. בכל צעד מתנפץ השלג ונחשפים פני האדמה, חומה-ירוקה-כהה ושלוליות קפואות למחצה נחות על פניה. כרכומים הניפו ראש ובצבצו מבעד לכתמי השלג. הקרדינל קורא את קריאותיו הנפלאות לזוגתו. במתקן ההאכלה בגינה אזלה קוביית השומן ממנה נקרו הציפורים…

תום החורף

סופת ציקלון מפוארת כיבדה אותנו בנוכחותה, רגע לפני שהחורף מפנה את מקומו לאביב. ואיזו סופה זו הייתה! בהתחלה, אני מודה, היינו מלאי ספקות. ״הם מגזימים״, אמר עידו למראה החזאי המתלהם בחדשות, ״בסוף לא יהיה כלום.״ החזאי, חמור סבר ומודאג, הדגים בתנועות ידיים רחבות את מסלולה הצפוי של הנור׳איסתר, כך היא נקראת על שום רוחותיה הצפון…

תורת המידות ועבדי הזמן

הזמן חולף אחרת. לא דחוס, לא נמהר. מקצב החיים האט ועתה נפרש על פני השעות ברכות, ללא הדחיפות האופפת את חברו, הזמן בארץ הקודש. התפיסה מייצרת את הזמן, ובתפיסה הרווחת כאן - יש זמן. כולם עסוקים, פעילים, נמרצים ועם זאת נינוחים. לכל הפעילויות יש מטרות ותכנים, לכל המפגשים יש נושא וסיבה. המקריות היא זן נכחד,…

החווה של מייסי

אם פונים ימינה לכיוון צפון, מגיעים לחווה של מייסי. בחצי הדרך נקטע כביש האספלט והופך לדרך עפר שחור וכבוש, שכל גשם עושה בו שמות. בסוף העלייה בית החווה, מוקף ביער. הסיבה לקטיעתו הפתאומית של כביש האספלט באמצע הקיום המודרני אינה ברורה. כאילו מבקשת החווה וסביבותיה - הניחו לי. כביש האספלט שב ומתחדש בקצה מעלה העפר…

אורות גבוהים

ערב ולילה ויום בניו יורק. את המכונית הותרנו בניו ג׳רסי ועלינו על הרכבת מהמילטון לתחנת פן. שעה ורבע בקרונות משקשקים, חלפנו על פני עיירות כעורות העוטפות את הכרך הגדול, רקמות חיות של ערימות פסולת בניין, מצבורי סלעים וחצץ, חצרות אחוריות מאורכות וגדושות חפצים. ביצות ומדבריות קנים, מסילות רכבת וארובות מפעלים, ללא הפוגה. כאן, הטבע נדמה…

רגע נעלם

אחר צהריים חמימים, כלומר עם סוודר אבל בלי מעיל, אנחנו מנצלים את הרגע ושמים פעמינו לפארק הלאומי הסמוך לביתנו. שמו: ״מארש קריק״ שזה, בתרגום לעברית, נחל הביצה או שמא ביצת הנחל. בכל אופן, מדובר באגם גדול, ששמו אינו הולם אותו. ובעניין דברים ששמם אינו הולם אותם, כבר התלוננו בפניי כמה מאזרחי אמריקה, כי בעת ביקורם…