כמעט שנה אחת

הנה הווה השלג ונמהל בזכרונו: המעטה הלבן, הצללים הסגולים-תכלכלים, הגזעים והענפים העירומים המבצבצים מן הלובן. נקודות המבט של הקיץ ממקום ישיבתי במרכז המדשאה קפאו ונמוגו ובמקומן שבו אליי נקודות המבט של החורף, מבעד לחלון המטבח ואל עבר היער. וגם המבט אל ביתו של ג׳ים השכן, בו יוצרים העצים מעין צעיפים חומים אפרפרים ההולכים ומתערפלים לכיוון…

מודעות פרסומת

סוף עונת התפוחים

בחג ההודיה התארחנו אצל מייקל, עמיתו לעבודה של עידו. עטינו על עצמנו מלבושי חג ויצאנו לדרך, אל מייקל ומשפחתו, המתגוררים במרחק חמישים דקות נסיעה מביתנו. תרנגול הודו עצום קידם את פנינו מדלפק המטבח בכניסה לבית. מדי שנה, סיפר לנו מייקל, הם מעניקים שם לתרנגול ההודו. השנה קראו לו קאסידי, על שם חבר יקר שנפטר בטרם…

מחצית הנובמבר

בימים הראשונים להגיענו, הבחנו מבעד לחלון המטבח במוט מתכת נעוץ באדמה הקפואה ולו שתי זרועות מעוקלות. הפרחנו השערות שונות ומשונות באשר למהותו ושימושיו. אני סברתי שמדובר במתקן לעציצים, אם כי יש לחשוד בתקפותה של השערה זו, בשל נטייתי הכללית לראות בכל חפץ מזדמן מתקן אפשרי לעציצים. כשהגיע בעל הבית ג׳יי שאלנו אותו לפשר התעלומה. ״זהו…

תנועת הימים: מן החוץ פנימה

נזכרתי בחזי אחרי שנים רבות של שכחה. משפחת צדוק גרה בדירה מולנו, בקומה הרביעית והאחרונה בבית מגורים בחולון. הם היו עולים חדשים מאיטליה ואני נהגתי לסור לביתם ולשחק עם בתם שרון, שהייתה מבוגרת ממני בשנה או שנתיים. בביקוריי אצלם שיחקתי בבית בובות מהודר בן שלוש קומות עם מעלית שהביאו עמם מחוץ לארץ וטעמתי לראשונה פסטה…

עת קציר

מן הראוי להקדים ולספר שכאן ביבשת מייחסים חשיבות גדולה למדשאה גזומה היטב. מדי סוף שבוע אוחזים תושבי המקום במכסחות הדשא, מי ברגל ומי בדהירה על גבי טרקטורון כיסוח וקוצצים פסים-פסים לאורך ולרוחב המדשאה. חלקם מרהיבים עוז ומכסחים בדפוס יהלום, כלומר בקוים המצטלבים באלכסון. אין מחילה למי שמזניח את מדשאתו; בעשותו כך חוטא האדם, לא רק…

ספיח

מייקל, התינוק של טבית׳ה, כבר בן שנה ואנו היינו בין המוזמנים לחגיגת יום ההולדת. מתיו, אבא של מייקל והכומר של גלנמור במקצועו, פתח את האירוע בתפילה. ביד שמאל הצמיד את מייקל לגופו ובעיניים עצומות (״אמא״, עלמה לוחשת לידי, ״העיניים שלו עצומות. הוא בסדר?״ ״כן״, אני אומרת לה, ״הוא מתרכז״) ובכוונה גדולה בירך את מייקל, את…

תשרי

כשעברנו לכאן, ייסדתי לי סטודיו במרתף, ליד החלון הגדול המשקיף ליער. ריפדתי את הרצפה בקרטון והצמדתי קרטון גם לקיר מאחורי כן הציור, כדי למנוע טפטופים והתזות של צבע. במשך זמן מה התנהלו הדברים כשורה, אם כי דיירי הבית נהגו להתלונן מעת לעת על ניחוחות הטרפנטין שעלו אל חדר המגורים מבעד לפתחי ההסקה. כחודשיים מאוחר יותר הגיעה…

יום הולדת

השעה כבר מאוחרת, כולם ישנים, אני ערה, ישובה ליד שולחן המטבח, מוקפת ברחש מדיח הכלים ונעימת הצרצרים העולה מן היער. יום הולדתו של לביא חל היום והוא בן ארבע. בבוקר ישבנו לשולחן, נעצנו נרות בעוגת הבננה החמימה שנאפתה אמש ונשאה בקרבה כמות מוגזמת של נטיפי שוקולד, לביא ביקש משאלה וכיבה את הנרות בנשיפה. אז עידו…

החיים עצמם

כשג׳יי, בעל הבית שלנו, מגיע לבקר, הוא חונה את הטנדר הגדול מול דלת הכניסה. על המדרגה כבר מחכה לו לביא, כמעט פוקע מחוסר סבלנות, אבל מצליח לדקלם ברכת שלום מנומסת לפני שג׳יי שולף את יד ימין מאחורי גבו ומעניק לו שקית ממתקים. ״לך ותחלוק עם האחיות שלך״ הוא אומר לחלל הריק שלפני רגע עוד ניצב…

הכל זורם

יום שלישי האחרון בחודש אוגוסט. מעלות השחר ועד שקיעת החמה נותרים חלונות הבית מוגפים מחמת הגשם והקור. בצער מסוים ומעבר לכל ספק אנו נפרדים מהקיץ, שהיה נאה ונעים אם כי קצר ימים עד מאד. הסתיו בא לעולם ובמהלך השבועיים האחרונים הסיט אותנו ממדף הגופיות והמכנסיים הקצרים בארון הבגדים לאגף הסוודרים הדקים, המכנסיים העבים והחולצות ארוכות…