חלום ירושלים/ קינת האוויר

מסע שראשיתו בצהרי יום שלישי: עידו והילדים מסיעים אותי לתחנת טרנטון בניו ג׳רסי. משם, ברכבת לתחנת פן בניו יורק. מתחנת פן, צהרים בכרך הגדול, החם והלח, ברכבת דחוסת אדם שהמיזוג בה התקלקל, אל תחנת ג'מייקה ברובע קווינס ומגיעה אליה נוטפת זיעה. מתחנת ג'מייקה ברכבת העילית אל נמל התעופה. ירושלים, אחצה ימים ויבשות ואבוא בשערייך. אניח…

מודעות פרסומת

שבועות

סוף מאי ועדיין גשום. למגבים באוטו שלנו יש שש מהירויות ניגוב. למה זה טוב, אתם שואלים את עצמכם. גם אני שאלתי את עצמי. ברכב שהיה לנו בישראל היו לכל היותר שלוש מהירויות והשימושית ביותר הייתה דווקא פונקציית ההתזה פלוס ניגוב שנועדה למחות, מדי בוקר, את חריוני הציפורים ותועפות האבק מהשמשה הקדמית. אבל כאן יש שש.…

שכרון אביב

משסיימה היערה את פריחתה, החלו פורחים ורדי הבר. עשרות ורדים לבנים ופשוטים ניצתו בתוך הירוק, דומים בצורתם לפרחי ורד הכלב אך קטנים מהם, ריחם המתוק נישא באוויר הגינה. בסמוך לערסל גילינו עץ תות שלבלב ועתה מבשילים פירותיו. לפני כחודש הופיעו מלבנים גדולים ולבנים על ענפי העצים. במבט קרוב התבררו כרשתות קורים סבוכות ומלאות ביצים קטנטנות.…

פרשת המים

כעת, משחלפו להם השבועות ואנו מבוססים למדי בביתנו ובארץ זו, הבשלתי לספר את סיפור הטיסה: טיסתנו הייתה טיסת לילה מנמל התעופה בן גוריון לניו יורק. היא הייתה קו פרשת המים, אליו התקרבו הימים, גדושים בעשייה קדחתנית ומעבר לו נחו חיינו החדשים, שהיו בעינינו כחלום שטרם נחלם. המסע תוכנן כמבצע צבאי שמטרתו העיקרית, מעבר לפרטים זניחים…

דברים שרואים מכאן

יום ראשון, יום מנוחה. בקרבת מקום התקיימה תצוגת סוסים. קולו של הכרוז נישא מעל לצמרות העצים ונשמע בגינתנו כמלמול רם ולא ברור. ניקדתי את כולנו בטיפות של שמן גרניום, שהמקומיים משתמשים בו באדיקות לדחיית קרציות ויצאנו אל היער, לגזום, לנסר ולפנות מקום בסבך לערסלים וחבלי טיפוס שהמתינו בסבלנות, דחוסים בתיק שחור וגדול בפינת ארון אפלולי, לשובה…

משב הרוח (דגים, דגלים וסוס אחד, לכאורה)

האיש המתגורר כעת בבית שהותרנו מאחורינו בקיבוץ שלח לי צילום של פריחת האירוס הענף בבריכת הדגים. זוהי הפעם הראשונה שהאירוס פורח, מאז שהונח אחר כבוד במי הבריכה, לפני כמעט שנתיים. בצילום הבחנתי במים הצלולים, בדגי הזהב החגים בתוכם, בנקודות השחורות הזעירות שהן בודאי עשרות גמבוזיות צעירות ובלבלובם של עלי הנימפיאה. הייתה זו עבורי עדות לרווחתה…

ימי ראשית האביב

היום חווינו התרוממות רוח של ממש בלב ליבה של תרבות הצריכה החומרית. היה זה בקצה המרוחק של שורה שש בסופרמרקט המתקרא ״ג׳איינט״ ולא בכדי. לאחר שכבר איבדנו תקווה והרמנו ידיים וחשבנו שלעולם לא נפגוש בהן במהלך שהותנו בניכר, נתקלה עלמה באקראי בחבילת פריכיות אורז שלקוח חולף הניח ועזב ליד קופסאות שימורי הדגים. נרגשת, בלמה עלמה…

זהב עד תום

חמש בבוקר, התעוררתי ראשונה, עודי לבדי. חמקתי אל המטבח והכנתי לעצמי כוס קפה הכי בשקט שאפשר, הנחתי את הקומקום וערבבתי בזהירות בלי שכפית המתכת תקיש בדפנות הכוס. כל צליל עלול להיות אקורד הסיום לבדידות הבוקר המזהרת, שלאחריו ישמע קול טפיפות רגליים במסדרון ויום חדש ונמרץ יחל. לפני כעשרה ימים שמנו נפשנו בכפנו ונסענו לניו יורק עם שלושת…

ללמוד את היער

היה זה יום אפריל גשום וחם ואני המתנתי בשורת המכוניות לבוחן מאגף התעבורה של מדינת פנסילבניה שיבוא ויבחן אותי. הגיעה סטייסי הבוחנת ומיד ניגשה למלאכה. ראשית: איתותים, אורות גבוהים, אורות אזהרה, צופר ובלמים. ואז התיישבה במושב לצדי ואמרה: ״נצא לדרך כשאת מוכנה״. ״סטייסי״, אמרתי לה, ״זה מרגיש לי כמו גיל שמונה עשרה שוב״. סטייסי צחקה…

יום השוויון

היום מלאו שלושה חודשים לשהותנו כאן וזהו יומו הראשון של האביב. בגינה נסוג השלג לאיטו אל הצללים בשיפולי הגבעה. בכל צעד מתנפץ השלג ונחשפים פני האדמה, חומה-ירוקה-כהה ושלוליות קפואות למחצה נחות על פניה. כרכומים הניפו ראש ובצבצו מבעד לכתמי השלג. הקרדינל קורא את קריאותיו הנפלאות לזוגתו. במתקן ההאכלה בגינה אזלה קוביית השומן ממנה נקרו הציפורים…