יום אחד
כשזה יסתיים
וזה יסתיים יום אחד
כי כל הדברים מגיעים לסופם,
אקרא לו בשמו:
הפרק אודות ציפור הקרדינל
בתוך קרום של אדישות חיוורת היו נוצותיה הבוהקות התגלמותו בבשר של לב קרח פועם.
בימים שיבואו, צלמית הציפור תגרום לרוחי לעלוץ בזכרונותיה ואלו יפרשו בה כמניפה מהודרת מארצות נכר:
גבעות של שדות ויערות, בתי חווה ושבילי עפר, עוגיות קצפת ורקיקי מחמצת.
פרקים אחרים נמוגו בזמן, אך עדיין שבים, נישאים באוויר מבושם צליל ומראה ואני יודעת שמישהו, אי שם, חי אותם כעת:
ילדות שהיא חול וניחוח שיחי מדבר
נעורים שהם רוחות רכות, חרישיות, ברחובות חשוכים וגנים ריקים
בם נמס פטפוט שעות האור בנגינת צעדי הנמהר.
ופעם היה גם הפרק אודות ירושלים, חלום סבוך בקירות אבן ואבק תחת אור השמש הבהיר והאכזרי ביותר
ממנו נמלטתי אל הגליל, שם דוברים נביאים אודות ציפורים ופרחים
ורק מטורפים הופכים את הקערה על פיה.
תזכורת לעצמי לכל האביבים שיבואו:
ציפור אדומה על ענף עץ רדום שרה –
שיר לי
* * *
השיר נכתב באנגלית ותורגם בעזרתה של ססיליה לינד, חברתי הנאמנה ומשענתי בכל הנוגע לדיוק, דקדוק ודקות אבחנה. על עזרתה הנבונה אני אסירת תודה. בתרגום אבדו משמעויות אחדות ונבראו משמעויות אחרות – במילים, במקצבן ובצליליהן. מלאכת התרגום דמתה בעיניי לחוויית ציור אותו הנוף בשני סוגים שונים של צבע.
הנה הקישור לשיר המקורי:
חדשה ביבשת 
ילדות החול ונעורי גנים ריקים… אח, נגיחה בלב.
אהבתיאהבתי
בוקר טוב אהובה הציור מטריף וגם הכיתוב ד"ש חם אוהבת מכל הלב ורד.
אהבתיאהבתי